תזונה למניעה וטיפול באלרגיות

אלרגיה, רגישות ואי-סבילות: שלושה דברים שונים שמתבלבלים זה בזה

המטופלים אומרים "אני אלרגי לחלב", אבל ב-80 אחוז מהמקרים מדובר באי-סבילות ללקטוז ולא באלרגיה אמיתית. סקירת היסוד של Sicherer ו-Sampson ב-Journal of Allergy and Clinical Immunology (2018) מפרידה שלוש קטגוריות שדורשות פרוטוקול אבחנתי ופרוטוקול טיפול שונים לחלוטין.

אלרגיה מתווכת IgE: מערכת החיסון מייצרת נוגדנים מסוג IgE שנקשרים לתאי מאסט. בחשיפה חוזרת, התאים משחררים היסטמין ומתווכים דלקתיים תוך דקות עד שעה. ביטויים: אורטיקריה, אנגיואדמה, אסטמה, הקאות, ובחומרה הגבוהה אנפילקסיס. אבחנה: skin prick test, specific IgE בדם, ו-oral food challenge (תקן הזהב). אלרגיה לא-מתווכת IgE: תגובה דחויה (24 עד 72 שעות), בעיקר בקרב תינוקות (FPIES, proctocolitis). אי-סבילות: חסר אנזימטי (לקטאז) או רגישות פרמקולוגית (היסטמין במזון, סולפיטים). אין מעורבות חיסונית, אין סיכון לאנפילקסיס.

הערה דרמטולוגית קריטית: רק אלרגיה מתווכת IgE רלוונטית כטריגר ישיר לכוורת אקוטית או לאנגיואדמה. דרמטיטיס אטופית קשורה לאלרגיה למזון רק בכ-30 אחוז מהמקרים (ראו פרק 6 על AD), והקשר לרוב מורכב יותר מ"אכל אגוז – פרץ אקזמה". הבירור האבחנתי נעשה אצל אלרגולוג, לא אצל דרמטולוג ולא בבית. תזונה מסייעת אחרי האבחנה, לא במקומה.

ביטויים עוריים של אלרגיה למזון

העור הוא איבר המטרה השכיח ביותר לאלרגיה למזון. ארבעה דפוסים קליניים עיקריים, כל אחד עם מנגנון ופרוטוקול בירור משלו.

אורטיקריה אקוטית ואנגיואדמה: גלדים מגרדים שמופיעים בתוך דקות עד שעתיים מהחשיפה, נעלמים בתוך 24 שעות. הנחיות EAACI/GA²LEN של Zuberbier ועמיתיו (Allergy, 2018) מגדירות אורטיקריה כרונית כמשך מעל 6 שבועות, ובמרבית המקרים הכרוניים האלרגיה למזון אינה הגורם. אנגיואדמה מערב את הדרמיס העמוק והרקמה התת-עורית, לעיתים את הגרון – מצב חירום רפואי.

דרמטיטיס אטופית: על פי הנחיות Eichenfield ועמיתיו ב-Journal of the American Academy of Dermatology (2014), AD היא מחלת מחסום עורי כרונית עם רכיב גנטי (פילגרין), והקשר למזון מתקיים אצל מיעוט בלבד. הרחבה בפרק 6.

דרמטיטיס מגע אלרגית: תגובה תאית-T מאוחרת (48 עד 72 שעות) למגע ישיר עם מזון על העור – מצוי בעובדי מזון (בצל, שום, פירות יבשים), פחות בצריכה אוראלית.

תסמונת אלרגיה אורלית (PFAS): גירוד וצריבה בשפתיים ובחיך תוך דקות מאכילת פירות וירקות גולמיים, בעיקר אצל מי שאלרגי לאבקת ליבנה או ראגוויד. הרחבה בפרק 5. היקף ההפניה: דרמטולוג מאבחן ומטפל בעור, אלרגולוג מאבחן את הטריגר. שני המומחים פועלים יחד; אף אחד לא מחליף את השני.

ציר מעי-עור: למה דיסביוזיס משפיעה על דלקת עורית

הקשר בין מיקרוביום המעי לבריאות העור עבר מספקולציה למחקר ביו-רפואי ב-15 השנים האחרונות. הסקירה של Salem ועמיתיו ב-Frontiers in Microbiology (2018) מתארת שלושה מנגנונים מתועדים: מטבוליטים חיידקיים (חומצות שומן קצרות-שרשרת, בעיקר butyrate) שמווסתים מערכת חיסון מערכתית; חדירות מעי מוגברת ("leaky gut") שמאפשרת מעבר אנדוטוקסינים LPS לזרם הדם ומעוררת דלקת מערכתית; ועברת אימונית של תאי Treg ו-Th17 בין רקמת לימפה מעיית לעורית.

O'Neill ועמיתיו ב-BioEssays (2016) הציעו מודל שלפיו מיקרוביום המעי מעצב את אוכלוסיית התאים T שמגיעים לעור, ובכך משפיע על נטייה למחלות עור דלקתיות. עדויות קליניות: מטופלי AD מראים מגוון חיידקי נמוך במעי לעומת אנשים בריאים, ועלייה בפירמיקוטים פתוגניים. בפסוריאזיס מצאו עלייה ב-Bacteroidetes וירידה ב-Akkermansia muciniphila.

תרגום מעשי וגבולות: המחקר עדיין רחוק מפרוטוקול קליני חד-משמעי. צריכה יומית של ירקות מותססים (קימצ'י, כרוב כבוש), יוגורט פעיל, סיבים פרה-ביוטיים (בצל, שום, סיבי כורכר אינולין), והפחתה דרמטית של מזון אולטרה-מעובד נחשבים תומכי-מיקרוביום מבוססי-עדויות. הסתייגות חיונית: ציר מעי-עור הוא מודל מסביר, לא טיפול. אין תזונה אחת שמוכחת קלינית כמרפאת AD או פסוריאזיס דרך המיקרוביום. הרחבה על מצבי דלקת עורית קשורים בטיפולי רוזציאה ובטיפול באקנה.

8 האלרגנים המובילים לפי FDA + Sesame Act 2023

חוק תיוג האלרגנים הפדרלי בארה"ב (FALCPA) חייב משנת 2004 תיוג של 8 האלרגנים העיקריים, וב-1 בינואר 2023 נכנס לתוקפו FASTER Act / Sesame Act שהוסיף את השומשום כאלרגן התשיעי החייב בתיוג. ב-90 עד 95 אחוז מהאלרגיות למזון מעורב לפחות אחד מהאלרגנים הבאים.

הנתונים סוכמו מ-Boyce ועמיתיו, NIAID Guidelines for the Diagnosis and Management of Food Allergy ב-Journal of Allergy and Clinical Immunology (2010), ומעדכוני הקונסנזוס משנת 2017. קריאת תוויות מזון: בכל מוצר ארוז, האלרגן השמיני המוכר חייב להופיע בפירוש ("מכיל: שומשום", "מכיל: סויה"). הביטוי "may contain" אינו מחויב משפטית ויכול לבלבל. הסתייגות: רגישות שמתגלית בבדיקת IgE לא בהכרח מעידה על אלרגיה קלינית – ייתכן ויש סנסיטיזציה ללא תגובה. רק challenge מבוקר באלרגולוג מאשר אלרגיה אמיתית.

תסמונת אלרגיה אורלית (PFAS): פולן-פרי-קרוס-ראקטיביות

מטופל אלרגי לאבקת ליבנה אוכל תפוח גולמי – ותוך 5 דקות חש גירוד וצריבה בשפתיים, צריבה בחיך, נפיחות קלה בלשון. אותו מטופל אוכל תפוח אפוי – ושום דבר. זו תסמונת אלרגיה אורלית (Oral Allergy Syndrome, OAS), המכונה גם תסמונת אבקה-מזון (Pollen-Food Allergy Syndrome). הסקירה של Bartra ועמיתיו ב-Journal of Investigational Allergology and Clinical Immunology (2007) מסבירה את המנגנון: דמיון מבני בין חלבוני אבקה (Bet v 1 בליבנה, profilin בראגוויד) לחלבונים בפירות וירקות גולמיים. הנוגדנים שנוצרו כנגד אבקה מזהים בטעות את החלבון הפרי.

צירופי קרוס-ראקטיביות נפוצים: אלרגיה לליבנה ↔ תפוח, אגס, דובדבן, שזיף, גזר, סלרי, אגוזי לוז, שקדים (תועד ראשון על ידי Bircher ועמיתיו ב-Clinical and Experimental Allergy, 1994). אלרגיה לראגוויד ↔ מלון, אבטיח, מלפפון, בננה, קישוא. אלרגיה לגומי-לטקס ↔ אבוקדו, בננה, קיווי, ערמון. אלרגיה לגראס ↔ עגבנייה, אבטיח, כיווי.

מה שמרגיע: חלבוני OAS אינם עמידים לחום ולעיכול. בישול, אפייה או שימור חומצי הורסים את האפיטופ ומבטלים את התגובה. רוב מטופלי OAS אוכלים תפוח אפוי בעוגה ללא בעיה. מה שמסוכן: ב-1 עד 9 אחוזים, OAS מתקדם לתגובה מערכתית או אנפילקסיס, במיוחד עם פירות שלמים בכמות גדולה. טיפול: הימנעות מפירות גולמיים שמעוררים, צריכת אותם פירות מבושלים בלבד. גבול תפקיד הדרמטולוג: סימני OAS על השפתיים (cheilitis, פריחה פני-אורלית) מצריכים הפניה לאלרגולוג לבירור IgE ספציפי לאבקה הראשונית.

דרמטיטיס אטופית ותזונה: מה המחקר אומר באמת

זו הסוגיה הקלינית הסבוכה ביותר בתחום. הורים של תינוקות עם AD שואלים מיד "איזה מזון לחתוך?" – והתשובה האחראית, בניגוד למה שמופיע ברשתות חברתיות, היא ברוב המקרים "לא לחתוך כלום בלי בירור". הנחיות Eichenfield ועמיתיו ב-Journal of the American Academy of Dermatology (2014) וההנחיות המקבילות של NIAID מציינות במפורש כי דיאטת אלימינציה שגרתית אינה מומלצת ב-AD.

הנתונים: סקירת Cochrane של Bath-Hextall ועמיתיה (2008) בחנה דיאטות אלימינציה ב-AD ומצאה עדות חלשה בלבד ליעילות, גם בקרב מטופלים עם רגישות מאומתת. Lim ועמיתיו (Journal of Allergy and Clinical Immunology in Practice, 2015) הראו ש-IgE ספציפי חיובי ב-AD אינו מעיד על תגובה קלינית – הקורלציה בין בדיקת דם חיובית למזון לבין החמרת אקזמה היא נמוכה. רק כ-30 אחוז ממטופלי AD בינוני עד חמור סובלים מאלרגיה למזון מאומתת ב-oral food challenge, והגיל הצעיר מעלה את האחוז.

סכנות של אלימינציה לא מבוססת: Boyce ועמיתיו (NIAID, 2010) תיעדו ש-elimination של מזונות "לחשד" ללא אישור challenge יכולה לגרום ל-(א) חסרי תזונה משמעותיים אצל ילדים, (ב) פיתוח אלרגיה אמיתית בעקבות חוסר חשיפה (ראו לימוד LEAP), (ג) פגיעה באיכות חיים והפרעות אכילה אצל מבוגרים. הפרוטוקול הנכון: AD בינוני-חמור שלא מגיב לטיפול עורי מיטבי (אמולינטים, סטרואידים מקומיים, אינהיביטורים) → הפניה לאלרגולוג ל-skin prick test, sIgE ו-oral food challenge מבוקר. רק אז מתחילים אלימינציה ספציפית, תחת ליווי דיאטנית. הרחבה על טיפולים נלווים בשירותי דרמטולוגיה בחולון.

כוורת כרונית ותזונה: pseudoallergens ו-3 שבועות ניסיון

כוורת כרונית ספונטנית (CSU) מוגדרת כגלדים מגרדים שחוזרים מעל 6 שבועות ללא טריגר חיצוני מזוהה. בניגוד למיתוס הרווח, אלרגיה למזון אמיתית אינה הסיבה לרוב המכריע של CSU. הסקירה של Magerl ועמיתיו ב-Allergy (2010) בחנה את תפקידן של pseudoallergens – חומרים שמעוררים תגובה דמוית-אלרגית ללא מעורבות IgE: חומרי שימור (בנזואטים, סולפיטים), צבעי מאכל (טארטרזין E102, סאנסט יילו E110), נוגדי חמצון BHA/BHT, תוספי טעם (גלוטמט), היסטמין במזון (גבינות בשלות, יין, דגים מעושנים, חציל, עגבנייה), וסליצילטים טבעיים בפירות.

הפרוטוקול המומלץ ב-CSU עמיד לאנטיהיסטמינים: דיאטה דלת-פסיאודואלרגנים למשך 3 שבועות, רישום יומן תסמינים, ואז re-challenge מבוקר. רק 30 אחוז מהמטופלים מגיבים לדיאטה, וגם בהם השיפור לרוב חלקי ולא מלא. הדיאטה תובענית, מצריכה ליווי דיאטנית, ואין הצדקה להמשיכה ללא תגובה מתועדת ב-3 השבועות הראשונים.

מה לא לעשות: לא להמליץ באופן גורף לחולת CSU "לחתוך גלוטן/חלב/סוכר". הראיות אינן תומכות. הקו הראשון לטיפול ב-CSU על פי הנחיות EAACI/GA²LEN (Zuberbier 2018) הוא אנטיהיסטמין ארוך-טווח דור שני במינון סטנדרטי, ובהיעדר תגובה – הכפלה עד פי 4. רק אחרי כישלון אנטיהיסטמינים מתחילים לחקור פסיאודואלרגנים, או עוברים ל-omalizumab (אנטי-IgE) כקו רביעי. גבולות תפקיד הדרמטולוג: ניתן להתחיל אנטיהיסטמין דור שני בקליניקה דרמטולוגית. CSU עמידה לאנטיהיסטמינים, או חשד ל-CSU אוטואימוני, מצריכה הפניה לאלרגולוג או לדרמטולוג עם התמחות באורטיקריה.

אומגה-3 ודלקת עורית: מה הראיות

אומגה-3 (EPA ו-DHA) הן חומצות שומן רב-בלתי-רוויות שמקור עיקרי שלהן בדגים שמנים. הן מתחרות עם חומצת אראכידונית על האנזימים שמייצרים פרוסטגלנדינים ולוקוטריאנים, ולכן יש להן אפקט אנטי-דלקתי תיאורטי. השאלה הקלינית: האם הן עוזרות ב-AD ובמחלות עור דלקתיות נוספות?

סקירת Cochrane של Bath-Hextall ועמיתיה (2012) בחנה תוספי תזונה ב-AD ומצאה עדות מוגבלת לטובת אומגה-3, עם הטרוגניות גבוהה בין המחקרים. הניסוי הטוב יותר של Reinhold ועמיתיו (Journal of the European Academy of Dermatology and Venereology, 2017) השתמש ב-EPA/DHA במינון מצטבר של 1.6 גרם ליום למשך 8 שבועות, והראה שיפור מתון אך מובהק סטטיסטית ב-SCORAD לעומת פלצבו. ניסויים מאוחרים יותר על פסוריאזיס וכוורת לא הראו תועלת עקבית.

תרגום מעשי: צריכה תזונתית של דגים שמנים 2 עד 3 פעמים בשבוע (סלמון, מקרל, סרדינים, הרינג) מספקת בסיס מבוסס-עדויות. תוסף שמן דגים EPA/DHA במינון 1 עד 1.6 גרם ליום למשך 8 עד 12 שבועות הוא ניסיון סביר ב-AD בינוני שלא מגיב מלא לטיפול עורי. סייגי בטיחות: אומגה-3 במינון מעל 3 גרם ליום מאריך זמן דימום וצריך זהירות בנוטלי נוגדי קרישה. תוספים זולים מכילים לעיתים פוליפרגנים ועיברו תהליך חמצון – בחירת מותג עם תעודת הבטחת איכות (USP, IFOS) חשובה.

הסתייגות: אומגה-3 אינה מחליפה סטרואיד מקומי ב-AD פעיל. היא נלווית, לא מחליפה. השיפור הצפוי הוא של 10 עד 20 אחוז ב-SCORAD בקבוצת המגיבים, לא רמיסיה. הרחבה על הקשר תזונה-זקנה עורית בטיפולי אנטי-אייג'ינג.

ויטמינים ומיקרונוטריינטים: D, E, אבץ, סלניום, ניאצין

חסר תזונתי משמעותי גורם לדרמטוזות מובהקות, וצריכה תזונתית מאוזנת תורמת לחוזק מחסום העור. אבל המעבר מ"חסר → דרמטוזה" ל"תוסף → ריפוי" אינו אוטומטי. הנה הראיות לכל מיקרונוטריינט.

ויטמין D: מטא-אנליזה של Hattangdi-Haridas ועמיתיו ב-Nutrients (2019) בחנה 21 מחקרים על ויטמין D ו-AD. נמצא קשר הפוך מובהק בין רמת 25(OH)D נמוכה לחומרת AD, ושיפור צנוע ב-SCORAD בעקבות סופלמנטציה (1500-1600 IU ליום, 6 שבועות). העדויות בינוניות, לא חזקות. בדיקת רמת ויטמין D והשלמת חסר עד לרמה של 30 ng/mL היא צעד סביר אצל מטופלי AD חמור.

ויטמין E: ניסוי קטן של Tsoureli-Nikita ועמיתיה ב-International Journal of Dermatology (2002) הראה שיפור ב-AD עם 400 IU ליום למשך 8 חודשים. הראיות מוגבלות, אך הפרופיל הבטיחותי טוב במינון זה.

אבץ: חסר אבץ חמור גורם ל-acrodermatitis enteropathica (פריחה פני-פתחית ובאצבעות). אצל ילדים עם AD ורמה נמוכה, השלמה (10-15 מ"ג ליום) משפרת. אצל מבוגרים עם רמה תקינה, אין יתרון מתועד.

סלניום: קו-פקטור לגלוטתיון פרוקסידאז. חסר נדיר באוכלוסייה מערבית. אגוז ברזיל אחד ליום מספק 100 אחוז מהצרכים.

ניאצין (B3): חסר חמור גורם לפלגרה – דרמטוזה פוטו-תלויה במשולש ימיוסליות, שלשול ודמנציה. נדיר במדינות מפותחות, מצוי באלכוהוליסטים ובחולי IBD. הסתייגות כללית: סופלמנטציה ללא בדיקת חסר מתועדת היא בזבוז כסף או, במינונים גבוהים, סיכון לרעילות (במיוחד ויטמין A, ויטמין E מעל 800 IU). תזונה מגוונת = הביטוח הטוב ביותר נגד חסרי מיקרונוטריינטים.

פרוביוטיקה ודרמטיטיס אטופית: מה ברור ומה לא

פרוביוטיקה היא אחד התחומים שמושך כסף שיווקי גדול ועדויות מדעיות מעורבות. צריך להפריד בין מניעה לטיפול, ובין זנים שונים של חיידקים – כי תוצאות של זן אחד אינן משליכות על זן אחר.

מניעה: מטא-אנליזה של Cuello-Garcia ועמיתיו ב-Journal of Allergy and Clinical Immunology (2015) בחנה פרוביוטיקה בהריון, בהנקה ובינקות מוקדמת כמניעה ראשונית של AD. הממצא: הפחתה מובהקת של 22 אחוזים בסיכון לפתח AD כשהאם נטלה פרוביוטיקה בטרימסטר השלישי, או כשהתינוק נטל פרוביוטיקה בששת החודשים הראשונים. ההנחיות של ה-World Allergy Organization (WAO) משנת 2015 ממליצות על שקילה של פרוביוטיקה במשפחות עם סיכון גנטי גבוה. הזנים המתועדים הטוב ביותר: Lactobacillus rhamnosus GG, L. reuteri, ו-Bifidobacterium lactis.

טיפול ב-AD קיים: הראיות חלשות משמעותית. סקירות מאוחרות יותר מצביעות על שיפור צנוע בלבד ב-SCORAD בעיקר בילדים מעל גיל שנה. אצל מבוגרים עם AD ממוסד, אין תועלת עקבית. הזנים החשובים: התוויות לזנים ספציפיים, לא ל"פרוביוטיקה" כתווית כללית. תוסף שמכיל זן לא מתועד הוא ניסוי לא מבוסס.

תרגום מעשי: (א) אישה הרה במשפחה עם היסטוריה של אטופיה (אקזמה, אסטמה, אלרגיות) יכולה לשקול L. rhamnosus GG בטרימסטר השלישי ובהנקה, אחרי שיחה עם רופא נשים. (ב) תינוק במשפחה כזו יכול לקבל אותו זן בששת החודשים הראשונים. (ג) מטופל מבוגר עם AD קיים שמשקיע כסף בפרוביוטיקה צריך לדעת שהראיות לטיפול מוגבלות, והתועלת אם קיימת היא תוספת קטנה לטיפול עורי, לא תחליף. צריכת מזון מותסס (יוגורט פעיל, קפיר, כרוב כבוש) היא תוספת תזונתית סבירה בלי הבטחה רפואית.

דיאטות אלימינציה: מתי כן ומתי לא

דיאטת אלימינציה היא כלי אבחנתי לגיטימי כשמופעלת נכון, וכלי מסוכן כשמופעלת לבד. ההבחנה בין השניים נמצאת בשלוש שאלות.

שאלה 1: מה הסימן הקליני? תגובה אקוטית חוזרת (אורטיקריה תוך שעה מאכילה ספציפית) מצדיקה ניסיון אלימינציה ממוקד תחת בירור אלרגולוגי. AD מתון יציב אינו מצדיק אלימינציה גורפת.

שאלה 2: מי מבצע את האלימינציה? אלימינציה אבחנתית של עד 4 שבועות, של מזון אחד או שניים חשודים, תחת ליווי אלרגולוג ודיאטנית – בטוחה. אלימינציה ארוכת-טווח של קבוצות מזון שלמות (כל מוצרי החלב, כל הגלוטן, כל הסוכרים) ללא ליווי – מסוכנת. Meyer ועמיתיו ב-Pediatric Allergy and Immunology (2014) תיעדו ש-27 אחוז מהילדים על דיאטת אלימינציה ארוכת-טווח פיתחו חסר תזונתי משמעותי (ברזל, סידן, ויטמין D, חלבון), ו-10 אחוזים הראו עיכוב בגדילה.

שאלה 3: איך בודקים שזה עובד? אחרי 4 שבועות של אלימינציה מבוקרת, מבוצע challenge מבוקר: החזרה מדורגת של המזון תחת השגחה רפואית (אמבולטורית או במרפאת אלרגולוגיה לפי דרגת הסיכון). שיפור בזמן אלימינציה והחמרה בחזרה מאשרים את הקשר. שיפור ללא החמרה בחזרה = השיפור היה אקראי או פלצבו.

סיכונים נוספים של אלימינציה לא-מבוקרת: (א) פיתוח אלרגיה אמיתית בעקבות חוסר חשיפה (ראו לימוד LEAP על בוטנים, Du Toit 2015 בNEJM). (ב) אכילה לא מסודרת ופוטנציאל להפרעת אכילה (ARFID, אורתורקסיה). (ג) הוצאה כספית גבוהה למוצרים "ללא X" שלרוב מעובדים יותר ובעלי איכות תזונתית נחותה. השורה התחתונה: אלימינציה היא מרשם רפואי, לא בחירת אורח חיים. דורשת מטרה ברורה, גבול זמן וליווי מקצועי.

רוזציאה וטריגרים תזונתיים: לא אלרגיה אלא וזואקטיביות

חולי רוזציאה מדווחים שמאכלים מסוימים מחמירים את האדמומיות ואת ההבלחות (flushing). זו אינה אלרגיה למזון – אין מעורבות IgE, אין סיכון לאנפילקסיס. המנגנון הוא וזואקטיביות: הרחבת כלי דם פני-עוריים בעקבות חומרים פרמקולוגיים במזון, רפלקס תרמו-רגולטורי, או הפעלת TRPV1 (קולטן קפסאיצין).

הטריגרים המתועדים: סקירת Wilkin ב-Archives of Dermatology (1981) הציבה את הרשימה ההיסטורית – אלכוהול (במיוחד יין אדום), משקאות חמים (קפה, תה), מאכלים חריפים (פלפל חריף, פפריקה), מאכלים עשירים בהיסטמין (גבינות בשלות, נקניקים מיובשים, יין, דגים מעושנים, סויה מותססת), שוקולד, ופירות הדר. סקר רחב יותר של Searle ועמיתיו ב-Journal of the American Academy of Dermatology (2019) אישש את הרשימה במחקר של מעל 400 חולי רוזציאה, עם פירוט שכיחות: יין אדום (52%), משקה חם (36%), מאכל חריף (29%), שוקולד (23%).

הבדל קליני קריטי מאלרגיה: התגובה הופכת תוך 30 דקות עד שעה, מאופיינת באודם פני (cheeks, nose, forehead) ולעיתים תחושת חום, ללא גלדים, ללא גירוד, ללא נפיחות לשון. נעלמת תוך מספר שעות. טיפול תזונתי: יומן רוזציאה למשך חודש – רישום של כל מה שאוכלים ושותים, וזיהוי דפוסים אישיים. הימנעות סלקטיבית מהטריגרים האישיים בלבד, לא הימנעות גורפת. הסתייגות חשובה: התזונה היא עזר. הטיפול הקבוע ברוזציאה כולל מטרונידאזול מקומי, איברמקטין מקומי, חומצה אזלאית, ובמקרים בינוניים-חמורים דוקסיציקלין במינון תת-אנטיביוטי, ב-IPL וב-PDL לטיפול בכלי הדם. הרחבה בטיפולי רוזציאה ובטיפולי לייזר.

מתי לפנות לאלרגולוג, לדרמטולוג ולדיאטנית: עץ הפניה קליני

חלוקת התפקידים בין שלושת המקצועות חשובה ומבלבלת. הנה עץ ההחלטות המעשי.

פנייה ראשונית לאלרגולוג (לא לדרמטולוג) כאשר: (א) תגובה אקוטית בתוך דקות עד שעתיים מאכילת מזון ספציפי, שחוזרת על עצמה. (ב) אנגיואדמה (נפיחות שפתיים, לשון, גרון). (ג) אסטמה או קוצר נשימה אחרי אכילה. (ד) אנפילקסיס בעבר. (ה) ילד עם AD חמור ומשפחה אטופית – בירור אלרגיה מקבילה לטיפול עורי.

פנייה ראשונית לדרמטולוג כאשר: (א) AD קיים ויציב – אופטימיזציה של טיפול עורי לפני בירור תזונתי. (ב) כוורת כרונית מעל 6 שבועות – התחלת אנטיהיסטמין דור שני בקליניקה, בירור CSU אם לא מגיב. (ג) רוזציאה עם חשד לטריגרים תזונתיים – טיפול ברוזציאה + יומן תזונתי. (ד) דרמטיטיס מגע פני או פני-אורלי – הערכה אם זו מגע אלרגית או מגע גירויית. (ה) אקנה עם חשד להחמרה תזונתית – אופטימיזציה של טיפול אקנה + שיחה על אינדקס גליקמי ומוצרי חלב (Adebamowo 2005, Burris 2013).

פנייה לדיאטנית קלינית כאשר: (א) אלרגיה למזון מאומתת והוחלט על אלימינציה ארוכת-טווח – מניעת חסרי תזונה. (ב) ילד על מספר אלימינציות – הערכת איזון תזונתי וגדילה. (ג) מטופל עם אורתורקסיה או אכילה מוגבלת חרדתית – הערכת מצב התזונתי האובייקטיבי.

שיתוף פעולה: במקרים בינוניים-חמורים שלושת המקצועות פועלים יחד. דרמטולוג מטפל בעור, אלרגולוג מאבחן ומאמת את הטריגר, דיאטנית מבטיחה שהאלימינציה אינה גורמת חסרים. תיאום הוא לא יוקרה – הוא תקן הזהב. לייעוץ דרמטולוגי בקליניקה של ד"ר באבאיב ניתן להגיע לבירור הביטוי העורי, ובמקביל לקבל הפניות לבירור אלרגולוגי ולדיאטנית במידה ונדרש.

שאלות נפוצות