שחין, מורסות וסחור (stye): זיהומי עור והטיפול בהם

שחין הוא לא סתם פצעון מוגדל: זו מורסה עמוקה של זקיק שיער, כמעט תמיד נגרמת מחיידק סטפילוקוקוס. הלחיצה שמתבקשת באופן אינסטינקטיבי היא בדיוק מה שדוחף את הזיהום פנימה ועלול להפיץ אותו. הכרת ההבדל בין שחין, סחור וציסטה היא ההבדל בין טיפול נכון לבין החמרה מיותרת.

מה זה שחין, מורסה וסחור

השמות מתבלבלים, אבל מדובר במצבים נפרדים.

שחין (furuncle, בלוטה): בליטה אדומה, חמה וכואבת שמתפתחת סביב זקיק שיער שנדבק בחיידק, לרוב סטפילוקוקוס אאורוס. הזיהום יוצר מורסה מלאה מוגלה שצוללת עמוק אל מתחת לעור. שחין מופיע באזורים שיש בהם חיכוך והזעה: עורף, פנים, בתי שחי, ישבן וירכיים.

מורסה מצרפת (carbuncle): אשכול של כמה שחינים סמוכים שמתאחדים לגוש זיהומי אחד, גדול ועמוק יותר. מצרפת לרוב כואבת יותר, עלולה להשאיר צלקת ולעיתים מלווה בחום וברגשת כללית.

סחור (hordeolum, stye): בליטה אדומה וכואבת בשולי העפעף, תוצאה של זיהום חיידקי בבלוטת שומן או בבלוטת זיעה של העפעף. הסחור נראה כמו פצעון קטן על קצה הריס, רגיש למגע ולעיתים גורם לדמעת.

הגורמים משותפים ברובם: זקיק או בלוטה חסומים, חיידק שחודר דרך פגיעה קטנה בעור, הזעה וחיכוך, מערכת חיסון מוחלשת ומגע עם משטחים נגועים. הבנת הגורם עוזרת למנוע הישנות.

מי נמצא בסיכון מוגבר

שחין יכול להופיע אצל כל אחד, אבל יש מצבים שמעלים את הסיכון. סוכרת לא מאוזנת פוגעת ביכולת הגוף להילחם בזיהום, ולכן חולי סוכרת נוטים לשחין חוזר וקשה יותר. נשאות כרונית של סטפילוקוקוס בנחיריים או בקפלי העור מספקת מאגר חיידקים שחוזר ומדביק. גורמים נוספים: השמנה שמגבירה חיכוך והזעה בקפלים, טיפול שמדכא את מערכת החיסון, מגע קרוב עם בן משפחה נגוע ותנאי היגיינה ירודים. גילוח שטחי או שיער חודרני באזורים כמו הזקן והעורף יוצרים פתח חוזר לזקיקים נגועים.

שחין מול ציסטה: זיהום מול שק

קל לבלבל בין שחין לבין ציסטה חלבית, אבל המקור שונה לחלוטין. שחין הוא זיהום פעיל: חם, אדום, רגיש מאוד וגדל מהר תוך ימים, ולרוב מתנקז מוגלה. ציסטה חלבית היא שק סגור עם דופן משלו שמתמלא חומר חלבי, גדל לאט, לרוב אינו כואב ואינו אדום אלא אם נדבק בשנית.

ההבחנה משנה את הטיפול. ציסטה דורשת הסרה כירורגית של כל השק כדי שלא תחזור, בעוד ששחין דורש בעיקר ניקוז ולעיתים אנטיביוטיקה. הסבר מלא על הסרת השק תמצאו בעמוד הסרת ציסטה חלבית. אם הנגעים החוזרים שלכם דווקא נקודות אקנה דלקתיות, כדאי לקרוא על טיפול באקנה, שכן הגישה שונה.

הטיפול: ממה מתחילים

רוב מקרי השחין הקטנים נפתרים בבית בעזרת קומפרסים חמים. מניחים מטלית רכה וחמה על האזור כמה פעמים ביום למשך עשר עד חמש-עשרה דקות, החום מגביר את זרימת הדם ועוזר לשחין להבשיל ולהתנקז מעצמו. בשלב הזה לא לוחצים ולא דוקרים.

מתי נדרשת התערבות רפואית? כשהשחין גדול, כשהוא לא מתנקז מעצמו, כשהוא חוזר שוב ושוב או כשהוא ממוקם בפנים. אלה השלבים שהרופא עשוי לנקוט:

• חיתוך וניקוז (Incision and Drainage): פתיחה סטרילית קטנה לשחרור המוגלה הכלואה והפחתת הלחץ. זה ההליך היעיל ביותר למורסה בשלה.
• משחה אנטיבקטריאלית: אנטיביוטיקה מקומית להפחתת חיידקים וזירוז ריפוי בשחין ובסחור קלים.
• אנטיביוטיקה פומית: נדרשת כשיש חום, אדמומיות מתפשטת, מצרפת, שחין בפנים או כשהמטופל מדוכא חיסון.

הישנות ודגל אדום של MRSA

שחין שחוזר שוב ושוב מעלה חשד לנשאות כרונית של סטפילוקוקוס, לעיתים מזן עמיד לאנטיביוטיקה (MRSA). במקרים כאלה הרופא עשוי לקחת תרבית מהמוגלה כדי לזהות את החיידק ולהתאים את האנטיביוטיקה במדויק, ולעיתים להמליץ על פרוטוקול חיטוי לעור ולנחיריים שמפחית את הנשאות. אל תטפלו בשחין חוזר בכוחות עצמכם, חשוב לברר את המקור.

למה אסור ללחוץ או לפוצץ

הדחף ללחוץ שחין מובן, אבל הוא מסוכן. לחיצה דוחפת את החיידקים והמוגלה עמוק יותר אל תוך הרקמה במקום החוצה, מרחיבה את הזיהום, מגדילה את הסיכון לצלקת ועלולה להעביר חיידקים לזרם הדם. בפנים הסכנה גדולה במיוחד בגלל הקרבה לכלי דם שמובילים למוח. גם סחור אסור ללחוץ: מורחים קומפרס חם ומאפשרים לו להתנקז מעצמו, ולא נוגעים בעיניים בידיים לא נקיות. אחרי שהשחין מתנקז מומלץ לשמור על האזור נקי ויבש, להחליף תחבושת ולשטוף ידיים, כדי לצמצם הדבקה של אזורים אחרים ושל בני בית.

שחין חוזר באזורי הקפלים: מתי זו הידרדניטיס ולא סתם מורסה

אדם שמפתח שוב ושוב נגעים מוגלתיים כואבים באותם אזורים, בעיקר בבית השחי, במפשעה, מתחת לחזה או בין הישבן, לא תמיד סובל ממורסות מקריות. דפוס כזה של הישנות באזורי הקפלים מעלה חשד למחלה כרונית בשם הידרדניטיס סופורטיבה (Hidradenitis Suppurativa), הנקראת גם אקנה הפוכה. זו אינה הדבקה חיצונית של חיידק אלא דלקת כרונית של זקיקי השיער, וטיפול אנטיביוטי קצר בלבד לא פותר אותה.

ההבדל מהשחין הקלאסי חשוב לאבחנה ולטיפול:

• מיקום אופייני: אזורי חיכוך וקפלים שבהם בלוטות וזקיקים צפופים, ולא נגע בודד אקראי.
• הישנות באותו מקום: נגעים חוזרים שמשאירים לעיתים מעברי מוגלה תת-עוריים וצלקות, בניגוד למורסה חד-פעמית שמתרפאת ונעלמת.
• טריגרים: עישון, עודף משקל, חיכוך ושינויים הורמונליים מחמירים את ההתפרצויות.

חומרת ההידרדניטיס משתנה. בשלב מוקדם מופיעים נגעים בודדים ללא צלקות, ובשלבים מתקדמים נוצרים מעברי מוגלה תת-עוריים וצלקות שמחברות בין הנגעים. לכן הטיפול נע ממשחות אנטיביוטיות וטיפול מקומי בשלבים קלים, דרך אנטיביוטיקה ממושכת וטיפול הורמונלי, ועד טיפולים ביולוגיים וניתוח להסרת רקמה פגועה במקרים קשים. ככל שהאבחנה מוקדמת יותר, כך הסיכוי לרסן את המחלה לפני הצטלקות גדל.

גם כשמדובר בשחין רגיל ולא בהידרדניטיס, הישנות תכופה מצביעה לעיתים על נשאות כרונית של חיידק הסטפילוקוקוס על העור או בנחיריים. במצב כזה רופא העור עשוי להמליץ על פרוטוקול הפחתת נשאות: משחה אנטיביוטית לנחיריים, רחצה בתכשיר חיטוי לעור לתקופה קצובה, והחלפה והקפדה על מגבות, סדינים ובגדים נפרדים כדי לצמצם הדבקה חוזרת בתוך המשפחה. לעיתים בודקים גם בני בית כדי לאתר מקור נשאות נסתר.

הכלל המעשי ברור: נגע בודד שמופיע פעם ונעלם הוא לרוב שחין מקרי, אבל נגעים חוזרים שמתרכזים בקפלים מצריכים הערכה של רופא עור, מפני שאבחון מוקדם של הידרדניטיס מאפשר לבלום נזק וצלקות לפני שהמחלה מתקדמת.

מתי לפנות לרופא

פנו לרופא עור בהקדם אם מופיע אחד מהדגלים האדומים האלה: חום או צמרמורת שמלווים את הנגע, אדמומיות שמתפשטת מעבר לגבול השחין או פס אדום שיוצא ממנו, שכן אלה סימנים לדלקת רקמת חיבור (צלוליטיס) שמחייבת אנטיביוטיקה מיידית. כל שחין בפנים, סביב האף או בשפה דורש הערכה רפואית ולא טיפול עצמי, בגלל הקרבה לכלי דם מרכזיים. גם שחין שלא מתנקז תוך כשבוע, גדול ממש או חוזר שוב ושוב מצריך בדיקה. לטיפול מהיר בנגע כואב או מתפשט אפשר לפנות לרופא עור פרטי דחוף, ולבירור והערכה מסודרים קבעו ייעוץ עם רופא עור מומחה שיאבחן את הנגע, ינקז במידת הצורך ויברר אם נדרשת תרבית או טיפול במניעת הישנות.