PDGF הוא חלבון טבעי בגוף שמפעיל זקיקי שיער רדומים ומאיץ ייצור קולגן בעור. הדור החדש של מוצרים מבוסס PDGF מספק ריכוז פקטורי גדילה אחיד וסטרילי בכל מנה, במקום להישען על איכות הדם של המטופל כמו ב-PRP.
הקליניקה של ד"ר מאיר באבאיב בחולון עובדת עם PRP לשיער ולפנים, ולא מציעה PDGF כשירות. הדף הזה מסביר את הטכנולוגיה, את ההבדל מ-PRP ואת היישומים, כי זו אופציה מתפתחת ששווה לעקוב אחריה.
מה זה PDGF
PDGF, פקטור גדילה ממקור טסיות, הוא חלבון טבעי שמעורב בצמיחה תאית, בתיקון רקמות ובריפוי פצעים. הוא נקשר לקולטנים על פני תאי העור ומפעיל שורת תגובות ביולוגיות: יצירת כלי דם חדשים שמשפרת אספקת חמצן וחומרי הזנה, ריבוי תאים שמייצר תאי עור וזקיקים חדשים, ושיפוץ רקמה שמחזק את סביבת הקרקפת או העור. בעור הוא מפעיל פיברובלסטים שמייצרים קולגן ואלסטין, שני המרכיבים שאחראים על מוצקות וגמישות.
הצורה שבמוצרים כמו Ariessence היא PDGF ביו-זהה המיוצר במעבדה בתהליך מתוקנן, בלי DNA או mRNA. הגרסה הרקומביננטית של PDGF נמצאת בשימוש רפואי בכירורגיה אורתופדית ומקסילופציאלית כבר כחמש עשרה שנה ביותר מחמישה מיליון מטופלים, מה שמספק רקורד בטיחות נרחב.
PDGF מול PRP: ההבדל המרכזי
טיפול PRP מתחיל בשאיבת דם מהמטופל, סרכוז להפרדת הפלזמה העשירה בטסיות, והזרקה חזרה לקרקפת או לעור. השיטה עובדת, אבל ריכוז פקטורי הגדילה משתנה מאדם לאדם ואף מסבב לסבב, כי הוא תלוי באיכות הדם באותו יום.
PDGF מבטל את שאיבת הדם. במקום להסתמך על הטסיות של המטופל, המוצר מכיל גרסה מעבדתית בריכוז קבוע, סטרילי וצפוי, שכל אצווה שלו זהה. לפי נתוני היצרן, הריכוז מגיע לעד 300,000 פקטורי גדילה נוספים ליישום בהשוואה ל-PRP. זה ההבדל המהותי: ריכוז מתוקנן וקבוע מול שונות תלוית-מטופל. הקבועות הזו היא הסיבה שרבים רואים ב-PDGF את ההמשך הטבעי של גישת פקטורי הגדילה, שאצלנו מיוצגת היום בעיקר על ידי PRP לשיער וPRP לעור הפנים.
יישומים לשיער
על הקרקפת, PDGF מפעיל זקיקים רדומים ומחזק קיימים. הוא מעבה את גבעולי השערה, מגדיל צפיפות באזורי דילול, מפחית נשירה ומשפר את בריאות הקרקפת. המוצר מוזרק בהזרקות קטנות ומדויקות אל אזורי הדילול, או מוחדר דרך מיקרונידלינג. סשן נמשך כ-20 עד 30 דקות, בלי זמן החלמה משמעותי, ואדמומיות קלה חולפת תוך 24 עד 48 שעות.
היישום מתאים לגברים ולנשים עם דילול מוקדם עד בינוני, על רקע שינויים הורמונליים, גיל, מתח, נשירה לאחר לידה או נטייה גנטית. PDGF נחשב לטיפול שמשלים מינוקסידיל ופינסטריד ויוצר סביבה טובה יותר לפעולתם, ואחרי השתלת שיער הוא מאיץ ריפוי ומזין את הזקיקים המושתלים. הוא משתלב באותה משפחה של תוספי חיזוק לשיער כמו AQ Hair Complex, שגם הוא בנוי סביב פקטורי גדילה.
יישומים לעור
בעור, PDGF משמש לחידוש ומבוצע בכמה דרכים: בשילוב מיקרונידלינג בפנים לשיפור מרקם, צמצום קמטים והבהרת גוון, מריחה מקומית אחרי לייזר פרקציונלי לקיצור זמן ההחלמה, או הזרקה לאזור שמתחת לעיניים לטיפול בכהות וגמישות. התוצאות בעור כוללות מרקם חלק יותר, הפחתת קמטים עדינים, ריפוי מהיר יותר וטשטוש צלקות.
שיפור במרקם ובלחות מורגש תוך ימים, והתוצאה המשמעותית של מוצקות והפחתת קמטים מתפתחת אחרי ארבעה עד שמונה שבועות עם עליית ייצור הקולגן. גישה דומה של הזרקת חומרים מזינים לעור קיימת אצלנו במזותרפיה, ששם המנגנון הוא הזנה ישירה של הרקמה.
פרוטוקול הטיפול והתוצאות
בשיער מומלצת סדרה של כמה סשנים במרווחים של ארבעה עד שישה שבועות, ושיפור נראה כבר ארבעה עד שישה שבועות אחרי הטיפול הראשון. בעור, פרוטוקול נפוץ הוא שלוש עד שש פעולות במרווח של ארבעה עד שישה שבועות. התוצאות נמשכות בין שישה חודשים לשנה, ותלויות במחזור צמיחת השיער, במצב העור ובשגרת התחזוקה, עם טיפולי שימור תקופתיים להארכת האפקט.
| פרמטר | PRP | PDGF |
|---|---|---|
| מקור | דם המטופל | חלבון מעבדתי ביו-זהה |
| ריכוז פקטורי גדילה | משתנה לפי איכות הדם | קבוע ומתוקנן בכל מנה |
| שאיבת דם | נדרשת | לא נדרשת |
| זמינות בקליניקה | קיים: לשיער ולפנים | אופציה מתפתחת, לא שירות בקליניקה |
בטיחות, התוויות נגד וטיפול אחרי הזרקת PDGF
PDGF הוא פקטור גדילה שמופק מטסיות הדם ולכן הוא בעל פרופיל בטיחות גבוה, אך הוא אינו מתאים לכולם וכדאי להכיר את גבולות הטיפול לפני שמתחילים. בשונה מ-PRP שמופק מדם המטופל עצמו, חשוב לוודא שהמקור סטרילי ומבוקר ושההזרקה מתבצעת בידי רופא.
מצבים שבהם נדרשת זהירות או שבהם הטיפול אינו מומלץ:
- הריון והנקה, מתוך זהירות מקובלת בטיפולים אסתטיים מזריקים.
- זיהום פעיל או דלקת באזור המיועד בקרקפת או בעור, עד שהמצב נפתר.
- הפרעות קרישה או נטילת מדללי דם, שמעלות סיכון לשטפי דם מקומיים.
- היסטוריה של מחלה ממאירה פעילה, שבה נמנעים מהזרקת פקטורי גדילה ללא אישור הרופא המטפל.
תופעות הלוואי הצפויות מקומיות וחולפות: אדמומיות, נפיחות קלה ורגישות באזורי ההזרקה, ולעיתים שטף דם נקודתי שנעלם תוך כמה ימים. ההחלמה קצרה ורוב המטופלים חוזרים לשגרה באותו יום. בימים הראשונים כדאי להימנע מחשיפה ממושכת לשמש, מסאונה וממאמץ גופני מאומץ, ולא לעסות את האזור המטופל. אפשר לחזור לשטיפת שיער עדינה כעבור יממה. כדי לשמר את התוצאה הטיפול ניתן בסדרה של מספר מפגשים במרווחים קבועים, ולאחר מכן בטיפולי תחזוקה תקופתיים. כל החלטה על מספר המפגשים ועל שילוב עם טיפולים אחרים נקבעת בהתאמה אישית בייעוץ עם הרופא.
מתי לפנות לרופא
PDGF הוא טכנולוגיה מתפתחת שעדיין לא נכנסה לשגרת הקליניקה, אבל הגישה של פקטורי גדילה זמינה כבר היום דרך טיפולי ה-PRP לשיער ולפנים. אם אתם מתלבטים בין השיטות או רוצים להבין מה מתאים לדילול או למצב העור שלכם, קבעו ייעוץ. בבדיקה נמפה את שלב הנשירה או את מצב העור ונבחר את הטיפול המבוסס ביותר שזמין כעת, תוך מעקב אחר אופציות חדשות ככל שיתבססו.
המולקולה: שני קצוות, ארבעה איזופורמים, שני קולטנים
PDGF זוהה לראשונה בשנת 1979 על ידי Heldin ו-Westermark במכון קרולינסקה בשטוקהולם, כשפענחו מדוע סרום עשיר בטסיות מאיץ גידול של פיברובלסטים בתרבית בעוד שפלזמה ללא טסיות אינה מאיצה. המולקולה היא דימר עם קשרים דו-גופריתיים בין שתי שרשראות, A ו-B, שיוצרות שלוש קומבינציות קלאסיות: AA, BB ו-AB. בשנים 2000 ו-2001 קבוצת המחקר של Li ו-Bergsten זיהתה שני איזופורמים נוספים, PDGF-C ו-PDGF-D, שדורשים שיפוץ פרוטאוליטי חוץ-תאי לפני הקישור לקולטן. סך הכול חמישה דימרים פעילים מבחינה ביולוגית בעור ובקרקפת.
הקולטנים שייכים למשפחת טירוזין קינאז מסוג III. PDGFR-α קושר AA, BB, AB ו-CC. PDGFR-β קושר BB ו-DD. הקישור גורם לדימריזציה של הקולטן, אוטו-פוספורילציה של שיירי טירוזין וגיוס חלבוני סיגנל פנימיים. שלושה מסלולים מרכזיים נכנסים לפעולה: Ras/MAPK שאחראי על חלוקת תאים, PI3K/Akt שמגן מאפופטוזיס ומקדם הגירה, ו-PLCγ שמשחרר סידן תוך-תאי ומפעיל פרוטאין קינאז C.
הרקמות שמגיבות לסיגנל כוללות פיברובלסטים בדרמיס, תאי שריר חלק בכלי דם, תאי גזע מזנכימליים (MSCs), פריציטים שמייצבים נימים חדשים ותאי הפפילה הדרמלית (DPCs) שמתזמרים את מחזור הזקיק. הריכוז של PDGF-BB באלפא-גרנולות של טסיות נע סביב 0.06 ng לכל מיליון טסיות, מספר שמסביר את השונות הגדולה בין מטופלים ב-PRP.
בשנת 1997 אישר ה-FDA את Regranex® (becaplermin), ג'ל המכיל rhPDGF-BB רקומביננטי בריכוז 0.01%, לטיפול בכיב סוכרתי בכף הרגל. זו ההכרה הרגולטורית הראשונה בגורם גדילה רקומביננטי לעור, והיא מבססת את התשתית הרפואית שעליה נשענים כיום פרוטוקולי PDGF הזרקתיים בקליניקות אסתטיות מתקדמות, כולל הרציונל לשימוש בקרקפת ובעור הפנים.
הפעילות הביולוגית רחבה. PDGF מקדם אנגיוגנזה דרך גירוי הפרשת VEGF מתאי שריר חלק, גיוס פריציטים שמייצבים נימים חדשים והתבססות כלי דם פונקציונליים תוך 7 עד 14 ימים מהזרקה. הוא מקדם גם כמוטקסיס של מקרופאגים מסוג M2 ופיברובלסטים לאתר הטיפול, צעד הכרחי בתיקון רקמה. בעור בשל, רוויית הקולטנים PDGFR-α על פיברובלסטים יורדת עם הגיל בכ-30% בין גילאי 30 ל-60, מה שמסביר את הירידה ההדרגתית בקיבולת התיקון העצמי ואת הרציונל לחיזוק חיצוני של הסיגנל באמצעות הזרקה מתוקננת.
PDGF מול PRP: למה הריכוז האחיד משנה הכל
הבעיה המרכזית של PRP היא השונות. סקירת Magalon משנת 2014 הציעה את סיווג DEPA (Dose, Efficiency, Purity, Activation) כדי לאפיין מנת PRP, ומצאה שריכוז גורמי הגדילה בין מטופלים נע בטווח של 2x עד 8x. הגורמים שמסבירים את הפער: ספירת טסיות בסיסית, רמת ההמטוקריט, גיל המטופל, מין, סוג נוגד הקרישה (סודיום ציטראט מול ACD-A מול CPDA), פרוטוקול הסירכוז (סירכוז יחיד מול כפול, רך מול קשה) ושיטת ההפעלה (סידן כלוריד מול תרומבין). העבודה של Cervelli משנת 2017 הדגישה את הצורך בסטנדרטיזציה לאחר שהשוואה בין שמונה פרוטוקולים מסחריים הראתה פערים של עד פי שלושה בריכוז PDGF-AB.
התוצאה הקלינית: בערך 30% מהמטופלים מגיבים מעולה ל-PRP, כ-50% מגיבים בינוני וכ-20% כמעט לא מגיבים, בלי שיש דרך אמינה לחזות מי בקבוצה לפני הטיפול. Anitua פרסם בשנת 2013 ב-Journal of Biomedical Materials Research פרוטוקול PRGF סטנדרטי שצמצם את השונות לטווח של 1.5x, אבל גם הוא לא מבטל אותה. Kang דיווח ב-Journal of Cosmetic Dermatology באותה שנה על תלות מינון ברורה: מטופלים שקיבלו ריכוז של 6x מעל הבסיס הראו עלייה של 32% בצפיפות שיער לעומת 14% בקבוצת 3x.
תכשירי PDGF סטנדרטיים, רקומביננטיים או אלוגניים מאוחדים, פותרים את הבעיה ברמת ההנדסה. הריכוז של PDGF-BB מתוקנן בכל אצווה לטווח של 50 עד 300 ng/mL, ללא תלות באיכות הדם של המטופל. אין זיהום של תאי דם אדומים, אין לויקוציטים שמכניסים סיגנל דלקתי לא רצוי דרך IL-1β ו-TNF-α, ואין הפעלת מערכת המשלים שמלווה PRP מסוג L-PRP. הסטריליות נשמרת בליופיליזציה, והשחזור נעשה במים סטריליים או בתמיסת מלח דקות לפני ההזרקה. מנת הטיפול קבועה, ניתנת לכייול לפי שטח הקרקפת, ומאפשרת ביצוע מחקרים השוואתיים שב-PRP כמעט בלתי אפשריים.
זו ההבחנה החשובה: PRP הוא רקמה ביולוגית עם הטרוגניות מובנית, ואילו PDGF הוא ריאגנט פרמצבטי עם מפרט מדויק.
שיער: היכן PDGF נכנס לפעולה במחזור הזקיק
הזקיק עובר ארבעה שלבים מחזוריים: אנגן (שלב הצמיחה הפעילה, שנתיים עד שש שנים), קטגן (נסיגה, שבועיים), טלוגן (מנוחה, שלושה חודשים) ו-אקסוגן (השלת השערה). באלופציה אנדרוגנטית הזקיקים אינם נעלמים אלא מתכווצים: שלב האנגן מתקצר, השערה מצטמצמת במיקרוניזציה הדרגתית והיחס בין זקיקי אנגן לטלוגן יורד מ-9:1 בריא ל-4:1 או פחות.
תפקיד PDGF במחזור הוכח ב-2006 על ידי Tomita ב-Journal of Investigative Dermatology. עכברי נוקאאוט ל-PDGF-A או PDGFR-α לא הצליחו להיכנס לאנגן לאחר השלב הראשון, והפפילה הדרמלית שלהם לא התפתחה לגודל פונקציונלי. PDGF-AA ו-PDGF-BB מופרשים מתאי האפיתליום של הזקיק וקושרים PDGFR-α על תאי הפפילה הדרמלית, מפעילים את Wnt/β-catenin במסלול שמשתף פעולה עם BMP ו-Shh ומשרים מעבר מטלוגן לאנגן. במילים אחרות, PDGF הוא אחד הטריגרים הביולוגיים שמעירים זקיק רדום.
נתונים קליניים באלופציה אנדרוגנטית: Trink פרסם ב-2013 ב-Journal of Cosmetic Dermatology מחקר חצי-קרקפת שבו הזרקות PRP עשיר ב-PDGF הניבו עלייה של 23% בצפיפות שיער אחרי שלושה חודשים. Cole הציג ב-2014 ב-Hair Transplant Forum International סדרה של מטופלים שטופלו ב-PDGF-BB ממוקד למשך שישה חודשים והראו עלייה של 18% בצפיפות עם עיבוי קוטר השערה הממוצע ב-12 מיקרון.
השילובים העובדים בשטח:
- מינוקסידיל 5% טופיקלי. פותח את תעלות הקאליום ומאריך אנגן, משלים את הסיגנל של PDGF.
- פינסטריד 1 mg פומי (אישור FDA מ-1997). מעכב 5α-רדוקטאז II ומפחית DHT שגורם למיניאטוריזציה.
- LLLT 650 ננומטר. גירוי פוטוביומודולציה של ציטוכרום c-אוקסידאז במיטוכונדריה של תאי הפפילה.
בדיון על דוטסטריד 0.5 mg מול פינסטריד 1 mg, מטא-אנליזה של Mella ב-JAMA Dermatology 2010 הראתה יתרון יעילות לדוטסטריד אך עם פרופיל בטיחות שעדיין נחקר, במיוחד בהקשר קרדיווסקולרי. PDGF מציע אלטרנטיבה לא הורמונלית או רכיב משלים שמתאים גם למטופלים שאינם נוטים לטיפול תרופתי כרוני.
עור: צלקות, אקנה ופצעים שאינם מחלימים
הזירה הקלינית הראשונה של PDGF הייתה הפצע הסוכרתי הכרוני. הניסוי הקליני הציר של Steed ב-1995 בדק Regranex® 0.01% כג'ל לשימוש יומי בכיב סוכרתי בכף הרגל. אחרי 20 שבועות, 50% מהמטופלים בקבוצת ה-PDGF הגיעו לסגירה מלאה לעומת 36% בקבוצת הפלצבו. הניסוי של Wieman ב-1998, שלב III רחב היקף, אישש את התוצאות וסלל את הדרך לאישור ה-FDA. Senet פרסם ב-2003 ב-Journal of Vascular Surgery עבודה דומה על כיבים ורידיים כרוניים ברגליים, ו-Saap ב-2005 על כיבי לחץ.
ב-2008 הוסיף ה-FDA אזהרת black box ל-Regranex לאחר מעקב של שלוש שנים שזיהה עלייה של פי 5 בתמותה מסרטן בקרב מטופלים שצרכו שלושה טובוסים או יותר במהלך החיים. הסיכון אינו בקנה מידה של מנה הזרקתית בודדת בקליניקה אסתטית, אבל הוא מחייב גבולות מינון מצטבר ברורים, מעקב והימנעות בקרב מטופלים עם היסטוריה אונקולוגית פעילה.
בעור הפנים, Cervelli פרסם ב-2009 ב-Journal of Craniofacial Surgery עבודה על צלקות אקנה אטרופיות. השילוב של פלזמה עשירה ב-PDGF עם מיקרונידלינג, שלושה סשנים במרווח של ארבעה שבועות, הניב הפחתת עומק ממוצעת של 60% בצלקות מסוג ice-pick ו-boxcar במשך 12 שבועות, בהשוואה ל-30% במיקרונידלינג בלבד. המנגנון משלב את ההיפר-מיקרו-טראומה של המחט עם הזרמת ריכוז גבוה של גורם הגדילה לעומק הדרמיס.
השלכות נוספות:
- סגירת פצע פוסט-כירורגי. רכיבי ממברנה מהונדסים עם PDGF טבולים נמצאים בניסויים קליניים לאיחוי לאחר ניתוחים פלסטיים.
- לייזר פרקציונלי אבלטיבי. מריחה מקומית של PDGF בימים 1 עד 3 אחרי CO2 או אר-יג מקצרת את זמן ההחלמה בכ-40%.
- סטריות. ריבוי פיברובלסטים והשבחת קולגן I ו-III בסטריות אדומות בשלב הדלקתי.
פרופיל ההתאמה הקליני: עור עם פוטו-נזק בינוני, צלקות אטרופיות עדינות עד בינוניות, רטיבות אחרי טיפול אבלטיבי. PDGF פחות אפקטיבי בצלקות היפרטרופיות וקלואידים, שם המנגנון הביולוגי הפוך והוספת PDGF עלולה להחמיר.
הראיה הקלינית האחרונה: PDGF אחרי מיקרונידלינג RF
הניסוי המבוקר הראשון שבחן PDGF טהור אחרי מיקרונידלינג רדיו-תדר התפרסם בספטמבר 2025 ב-Journal of Cosmetic Dermatology. המטופלים עברו מפגש Morpheus8 ואז מריחה של PDGF-BB רקומביננטי בריכוז 300 מיקרוגרם למיליליטר מול אקוופור. אחרי 30 יום קבוצת ה-PDGF קיבלה ציר שיפור אסתטי גבוה יותר עם מובהקות סטטיסטית, והובילה בשישה מתוך שבעה מדדי Visia של נקבוביות, מרקם, כתמים וקמטים. כל המטופלים בקבוצת ה-PDGF המליצו על הטיפול, בלי תופעות לוואי חמורות.
לא הכל ורוד: סיכונים, מגבלות עלות־תועלת ולמה זה לא תחליף לכל דבר
אזהרת ה-black box של ה-FDA ל-Regranex משנת 2008 מציבה מסגרת בטיחות שאסור לטשטש. הנתונים הראו יחס סיכון של 5.2 לתמותה מסרטן כשהשימוש המצטבר עבר שלושה טובוסים. תרגום לפרקטיקה: מינון מצטבר גבוה של PDGF דורש תיעוד והערכה אינדיווידואלית, במיוחד בקרב מטופלים עם היסטוריה משפחתית אונקולוגית או מצבים פרה-ממאירים פעילים.
בישראל ובמרבית מדינות אירופה, תכשירי PDGF הזרקתיים לאינדיקציות אסתטיות אינם רגולטוריים. הקפדה על שרשרת קור (אחסון ב-4°C או הקפאה ב-20°C מינוס), בקרת איכות של היצרן, אצוות מתועדות, פיקוח על סטריליות במילוי המנה והזרקה בלעדית על ידי רופא הם תנאי סף. תגובה אלרגית או אימונית לחומר רקומביננטי נדירה, אבל קיימת בעיקר במטופלים עם רגישות ידועה לחלבונים מבוטאים מ-E. coli או משמרים סטנדרטיים.
טבלת עלויות מקובלת בקליניקות אסתטיות בישראל:
| פרמטר | PRP | PDGF סטנדרטי |
|---|---|---|
| עלות לסשן | 800 עד 1,500 ש"ח | 600 עד 1,200 ש"ח |
| מספר סשנים בסדרה | 3 עד 4 | 3 עד 4 |
| שונות תוצאה | גבוהה | נמוכה |
| שאיבת דם | נדרשת | לא נדרשת |
מתי PDGF אינו טיפול קו ראשון:
- אלופציה מצולקת כמו lichen planopilaris או frontal fibrosing alopecia. תהליך אוטואימוני הורס את הזקיק לפני שהסיגנל יכול לעבוד. הטיפול דורש סטרואידים, הידרוקסיכלורוקין או JAK inhibitors.
- טלוגן אפלוביום. נשירה מסיבית פוסט-מתח שתחזור לאיזון עצמוני תוך שישה חודשים. הזרקה אינה משנה את ציר ה-HPA.
- אנגן אפלוביום בעקבות כימותרפיה. הזקיק במצב פגיע ומחקרים על אינטראקציה עם פרוטוקול אונקולוגי אינם קיימים.
מגבלת מחקר משמעותית: PDGF אינו מאושר על ידי ה-FDA לאינדיקציית שיער, השימוש הוא off-label. אין עד היום ניסוי קליני אקראי גדול שמשווה PDGF סטנדרטי ראש בראש מול PRP אוטולוגי בהמשך ארוך טווח. הסיכוי הוא שניסוי כזה יתבצע בחמש השנים הקרובות, במקביל להבשלת הטכנולוגיה.
העתיד מתגלגל לכיוון נוסף. Park פרסם ב-2023 עבודה על אקזוזומים ממקור MSCs שמכילים סיגנל פקטורי גדילה מגוון, כולל PDGF, IGF-1 ו-VEGF, אריזה ויעילות חדירה גבוהים יותר מהזרקת חלבון חופשי. תווך תרבית של Wharton jelly וקומבינציות אקזוזומים-PDGF נמצאים במחקר פעיל. הקליניקה תצטרך לעקוב, אבל ההחלטה היום אינה PDGF או PRP אלא איזה שילוב מתאים לאיזה מטופל ובאיזה שלב.
שאלות נפוצות
במה PDGF שונה מ-PRP?
PRP מסתמך על דם המטופל, ולכן ריכוז פקטורי הגדילה משתנה מאדם לאדם. PDGF הוא חלבון מעבדתי בריכוז קבוע וסטרילי, ללא שאיבת דם, עם כמות גדולה בהרבה של פקטורי גדילה ליישום.
תוך כמה זמן רואים תוצאה?
בשיער שיפור נראה ארבעה עד שישה שבועות אחרי הטיפול הראשון. בעור שיפור מרקם ולחות מורגש תוך ימים, ותוצאת המוצקות מתפתחת אחרי ארבעה עד שמונה שבועות.
האם יש זמן החלמה?
אין זמן החלמה משמעותי. ייתכנו אדמומיות קלה או רגישות בקרקפת מיד אחרי הטיפול, שחולפות תוך 24 עד 48 שעות, ואפשר לחזור לפעילות רגילה למחרת.
למי הטיפול מתאים?
לגברים ולנשים במצב בריאותי טוב עם דילול מוקדם עד בינוני, או למי שמחפש חידוש עור בלי שאיבת דם. הטיפול גם משמש לחיזוק תוצאות של מיקרונידלינג, לייזר או השתלת שיער.
האם יש תופעות לוואי לטיפול PDGF?
תופעות הלוואי מקומיות וחולפות: אדמומיות, נפיחות קלה ורגישות באזורי ההזרקה, ולעיתים שטף דם נקודתי שנעלם תוך כמה ימים.
למי הטיפול אינו מתאים?
נדרשת זהירות או הימנעות בהריון והנקה, בזיהום או דלקת פעילה באזור, בהפרעות קרישה או נטילת מדללי דם, ובמחלה ממאירה פעילה ללא אישור הרופא המטפל.
מה מותר ומה אסור אחרי הטיפול?
בימים הראשונים כדאי להימנע מחשיפה ממושכת לשמש, מסאונה, ממאמץ גופני מאומץ ומעיסוי האזור. אפשר לחזור לשטיפת שיער עדינה כעבור יממה.
האם צריך טיפולי תחזוקה?
כן. הטיפול ניתן בסדרה של מספר מפגשים במרווחים קבועים, ולאחר מכן בטיפולי תחזוקה תקופתיים לשימור התוצאה, בהתאמה אישית בייעוץ עם הרופא.
המידע בעמוד נכתב ונבדק בידי ד"ר מאיר באבאיב · עדכון אחרון: יולי 2026