ורידי עכביש ברגליים (telangiectasias) הם כלי דם זעירים בקוטר של פחות מ-1 מ"מ, נראים כקווים אדומים, סגולים או כחולים, ומופיעים אצל כ-50% מהנשים ו-40% מהגברים מעל גיל 30. ברוב המקרים הם בעיה קוסמטית בלבד, אבל לעיתים מסמנים בעיית ורידים עמוקה יותר. סקלרותרפיה היא הטיפול הסטנדרטי מאז שנות ה-90, ופועלת על ידי הזרקת תמיסה (Polidocanol או Hypertonic Saline) שגורמת לדופן הווריד להידבק ולהיסגר.
בדיקה לפני הטיפול
לפני הזרקה אנו מבצעים בדיקת דופלר רגליים אם יש סימני אי-ספיקת ורידים: רגליים נפוחות בסוף יום, כאב בעמידה ממושכת, או ורידים בולטים מעל קוטר 3 מ"מ. אם הדופלר מגלה אי-ספיקה של הווריד הגדול (great saphenous vein), המטופל מופנה למנתח ורידים לפני כל טיפול קוסמטי. הזרקה לוורידי עכביש מעל בעיה זרימתית עמוקה תכשל ותחזור.
איך הטיפול מתבצע
המטופל שוכב על מיטת טיפול עם הרגליים מורמות. הרופא מזריק את התמיסה במחט דקה ישירות לתוך כל ורידי העכביש הנראים. כל ורידעובד עם זריקה אחת או שתיים, וסשן טיפוסי כולל 20-50 זריקות תוך 30-45 דקות. התחושה היא צריבה קלה לכמה שניות בכל הזרקה. בסוף הסשן מולבשים גרבי לחץ בדרגה 20-30 mmHg.
הכנה לטיפול
- הימנעות מאספירין, איבופרופן, ויטמין E ושמן דגים 5 ימים לפני
- ללא אלכוהול 24 שעות לפני
- גרבי לחץ צריכים להגיע איתך לקליניקה
- בלי קרם או שמן ברגליים ביום הטיפול
- גילוח רגליים יום-יומיים לפני, לא ביום הטיפול
אחרי הטיפול
גרבי לחץ נלבשים ברציפות במשך 24 שעות הראשונות ואחר כך 8 שעות ביום למשך שבועיים. הליכה רצופה של שעה מומלצת מיד אחרי הטיפול. ללא ספורט מאומץ 48 שעות, ללא חימום (סאונה, אמבטיה חמה) שבועיים, ללא שיזוף 6 שבועות — אחרת הפיגמנטציה החומה שעלולה להופיע תהפוך לקבועה.
תופעות לוואי וסיכונים
שטף דם (50%), פיגמנטציה חומה זמנית באזור הוורידים (10-30%, נמשכת 3-6 חודשים), matting — ורידים אדומים זעירים חדשים סביב הטיפול (10-15%), כאב חולף. תופעות נדירות: כיב עורי (פחות מ-1%), פלביטיס, תגובה אלרגית. סיכון נדיר מאוד אך משמעותי הוא קריש דם עמוק (DVT) — תנועה אחרי הטיפול היא מניעה.
תוצאות וזמני התאוששות
הוורידים מתחילים להתבהר 2-3 שבועות מהטיפול, ההתבהרות המלאה ב-8-12 שבועות. סשן אחד מטפל ב-50-80% מהוורידים באזור, ולכן רוב המטופלים זקוקים ל-2-3 פגישות במרווחים של 6 שבועות. הוורידים שטופלו לא חוזרים, אבל ורידים חדשים יכולים להופיע עם השנים בגלל גנטיקה, הריון, או עמידה ממושכת.
השוואה ללייזר ורידים
סקלרותרפיה נחשבת לטיפול הסטנדרטי לוורידים בגפיים תחתונות, עם אחוז הצלחה גבוה יותר מלייזר ועלות נמוכה יותר. לייזר VBeam (לייזר צבע פולסי) מתאים לוורידים זעירים בפנים, באף ובלחיים, אבל ברגליים הוא נחות מסקלרותרפיה.
מתי לפנות לרופא
זמן לקבוע פגישת ייעוץ אם יש לך ורידי עכביש נראים שמפריעים לך לחשוף את הרגליים, ואין לך נפיחות, כאב או כיב באזור. אם כן יש, נתחיל בבדיקת דופלר. המדריך לייעוץ אסתטי מסביר איך להתכונן לפגישה.
נוזל או קצף — מה מזריקים לוורידי עכביש
לוורידי עכביש בקוטר פחות ממילימטר מזריקים פולידוקנול נוזלי בריכוז 0.5%–1%. הריכוז הנמוך מתאים לכלי הדם הזעירים ומפחית את הסיכון לפיגמנטציה חומה. קצף סקלרוזנט, או ריכוז של עד 3%, שמור לוורידים מזינים גדולים יותר (reticular) ולא לוורידי העכביש עצמם — הקצף יעיל יותר לכלי דם רחבים אך מעלה את הסיכון ל-matting ולתופעות חולפות כמו הפרעת ראייה רגעית. בקליניקה מתאימים את הריכוז לקוטר הווריד.
הריכוז קובע את הסיכון לכתמים
החומר הנפוץ בטיפול הוא פולידוקנול, והוא מוזרק בריכוזים שונים לפי עובי הווריד. הריכוז אינו רק עניין של יעילות, הוא המשתנה המרכזי שקובע את הסיכון להיפרפיגמנטציה:
| ריכוז פולידוקנול | שכיחות היפרפיגמנטציה בספרות |
|---|---|
| 0.25% | 2% עד 25% |
| 0.5% | 12.5% עד 67.9% |
| 1% | 13% עד 73% |
הטווחים רחבים מאוד, וזה בעצמו ממצא. סקירה שיטתית שבחנה את הנושא ציינה במפורש שהנתונים על היפרפיגמנטציה אחרי פולידוקנול דלים. המגמה לעומת זאת עקבית: ככל שהריכוז עולה, הסיכון לכתם עולה איתו.
המסקנה המעשית לטיפול בוורידי עכביש היא להתחיל מהריכוז הנמוך שמסוגל לסגור את הווריד, ולא מהריכוז החזק ביותר שאפשר.
שכיחות הסיבוכים, במספרים
מסקירה מאוחדת של טיפולי קצף:
- כתמים, הצללה או רשת נימים חדשה — חציון של 17.8%
- דלקת ורידים שטחית — 4.7%
- אירועים חמורים כמו תסחיף ריאתי — פחות מאחוז
רוב מה שמטופלות חוות אינו סיבוך רפואי אלא תופעה קוסמטית זמנית. היא מטרידה, ולרוב חולפת תוך חודשים, אבל היא מצדיקה שיחה מראש ולא גילוי אחרי.
רשת הנימים החדשה — למה היא מופיעה
לפעמים אחרי טיפול מופיעה רשת דקיקה של נימים אדומים בדיוק באזור שטופל. זה אינו כישלון של הטיפול ואינו סימן לנזק. מדובר בתגובה של כלי דם זעירים לסגירת הניקוז שהם השתמשו בו.
ברוב המקרים הרשת נסוגה מעצמה תוך מספר חודשים. אצל חלק מהמטופלות היא נשארת ודורשת טיפול משלים. הסיכון גבוה יותר בריכוזים גבוהים, בנפח גדול בהזרקה אחת, ובמטופלות עם נטייה מוקדמת.
הסיבה הנפוצה ביותר לכישלון אינה הטיפול
ורידי עכביש ברגליים הם לעיתים קרובות הסימן החיצוני של בעיה עמוקה יותר: אי ספיקה ורידית, זרימה חוזרת בווריד הספנוס או בווריד מנקב. אם מטפלים רק במה שרואים ולא בודקים מה מזין אותו, התוצאה צפויה מראש.
הספרות אומרת זאת ישירות: אי טיפול באי ספיקה ורידית בסיסית מוביל לשיעורי הישנות גבוהים יותר וגם ליותר היפרפיגמנטציה. לכן הבדיקה שלפני הטיפול אינה פורמליות. אם יש חשד לזרימה חוזרת, הבירור קודם להזרקה.
קצף או נוזל, ומתי כל אחד
הקצף נוצר מערבוב החומר עם אוויר. הוא נדבק לדופן הווריד לאורך זמן רב יותר מנוזל ולכן נחשב יעיל יותר, במיוחד בוורידים גדולים. במטא-אנליזה על ורידים גזעיים הקצף היה יעיל יותר מהנוזל בסגירה מלאה.
לוורידי עכביש דקיקים התמונה פחות חד משמעית. אין מחקר אנושי שהשווה ישירות קצף מול נוזל דווקא בנימים הדקים, ובמודל חייתי הקצף היה יעיל יותר ברמה המיקרוסקופית אך גרם ליותר תופעות לוואי.
בפועל הבחירה נקבעת לפי קוטר הווריד. נימים דקים מקבלים נוזל בריכוז נמוך. ורידים מזינים עבים יותר מקבלים קצף.
מה חשוב לעשות אחרי
- גרבי לחץ — לפי ההנחיה שתקבלי, בדרך כלל למשך ימים עד שבועות. הם מצמצמים את הסיכון לכתמים ולדלקת.
- הליכה — כן, ומיד. שכיבה ממושכת מעלה סיכון לקריש.
- הימנעות מחום — סאונה, אמבטיה חמה וחשיפה לשמש ישירה באזור.
- סבלנות — הווריד המטופל נראה גרוע יותר לפני שהוא נעלם. זה הסדר הרגיל.