שאיבת שומן ירכיים פנימיות

האנטומיה שהופכת את הירך הפנימית לאזור הרגיש ביותר לשאיבה

השומן בירך הפנימית רך ודל ברקמה סיבית, במרקם שמזכיר ג'ל. הקנולה מחליקה בו בלי התנגדות, בניגוד לשומן הסיבי של הגב או הירך החיצונית, ולכן קל לשאוב ממנו יותר מדי בתוך שניות. מעל השומן הזה יושב עור מהדקים בגוף, עם כושר כיווץ נמוך. הצירוף הזה מציב את הירך הפנימית בראש טבלת הסיכון לרפיון עור ולגלים אחרי שאיבה.

הטכניקה מפצה על הרגישות בארבע דרכים:

• מיקרו קנולות בקוטר צר במקום קנולות רחבות. הוצאת השומן איטית ומבוקרת.
• תעלות שאיבה מצטלבות: כניסה מכמה פתחים זעירים ושאיבה בתבנית אלכסונית ואורכית, כך שההוצאה מתפזרת באחידות על פני האזור.
• עבודה במישור העמוק בלבד, עם השארת שכבת שומן שטחית אחידה ששומרת על חלקות העור.
• נפח שמרני: ברוב המטופלות 150 עד 400 סמ"ק לכל ירך פנימית, לעומת 1 עד 3 ליטר במעגל ירכיים מלא. מחקרי שאיבה בירכיים מצאו שהוצאה של יותר מ-60 אחוז משכבת השומן מעלה את שיעור חוסר שביעות הרצון.

גם תנוחת המטופלת משפיעה על הדיוק: שכיבה צידית עם ירך מורמת חושפת את כל הדופן המדיאלית לעיני המנתח וחוסכת אזורים עיוורים שמייצרים אסימטריה. לפני השאיבה עצמה מזליפים לאזור תמיסה טומסנטית שמרדימה, מכווצת כלי דם ומרככת את הפרדת השומן, צעד שמקטין שטפי דם בעור הדק. פתחי הכניסה, 2 עד 3 מילימטר בקפל המפשעה ומעל הברך, מחלימים לקווים דקים שנבלעים בקפלי העור.

מרווח בין הירכיים ושפשפת: מה הטיפול משנה ביומיום

רוחב האגן וזווית עצם הירך קובעים אם ייווצר מרווח בין הירכיים, ושאיבת שומן לא משנה אף אחד מהם. אגן רחב מציב את עצמות הירך במרחק זו מזו, והסרת שומן מהדופן הפנימית חושפת מרווח שקיים בשלד. אגן צר מקרב את העצמות, ובמבנה כזה גם שאיבה מלאה לא תפתח מרווח. ניסיון לכפות מרווח על שלד צר באמצעות שאיבת יתר מסתיים במראה חצוב ושקוע, ותיקונו מורכב יותר מהשאיבה המקורית. בפגישת הייעוץ ד"ר באבאיב בודק את מבנה האגן ואת עמידת הרגליים ואומר מראש אם מרווח אפשרי אצלכן.

גם בלי מרווח, הטיפול משנה את התפקוד היומיומי:

• שפשפת בין הרגליים פוחתת או נעלמת כשהדפנות מפסיקות להתחכך זו בזו בהליכה.
• דלקת עור מחיכוך (אינטרטריגו) בקיץ הישראלי פוחתת יחד עם הזיעה הכלואה בין הדפנות.
• ריצה והליכה ארוכה חוזרות להיות נוחות גם במכנסיים קצרים, בלי טייץ שכל תפקידו למנוע שפשוף.
• קו הרגל מתארך ויזואלית גם אצל מי שהשלד שלה לא מאפשר מרווח.

שלוש מדרגות של גמישות עור והטיפול המתאים לכל אחת

בדיקת ההתאמה נשענת על שני מבחנים ידניים: מבחן צביטה, שבודק אם יש לפחות 2 עד 3 ס"מ של שומן תת עורי לשאיבה, ומבחן שחרור, שבודק כמה מהר העור חוזר למקומו אחרי מתיחה קלה. התוצאה ממיינת את המטופלות לשלוש מדרגות:

את BodyTite, מערכת גלי רדיו עם אלקטרודה פנימית, הקליניקה הוציאה משימוש. Quantum RF החליף אותה: אנרגיה פולסית במקום חימום רציף, אותו טווח פעולה של 2 עד 5 מילימטר, ופרופיל חום עדין יותר שמתאים לעור הדק של הירך הפנימית.

ירך פנימית מול ירך חיצונית: שתי רקמות, שתי גישות

שני האזורים שכנים, אבל מתנהגים אחרת תחת הקנולה:

תכנון של שני הצדדים יחד שומר על קו ירך רציף: הצרה פנימית בלי התייחסות לצד החיצוני מבליטה אוכפים שקודם הוסוו. ד"ר באבאיב מתכנן את שני הצדדים גם כשהוא שואב בפועל רק אחד מהם, ובמקרים מתאימים מוסיף לאותו מפגש את אזור הברך הפנימית להמשכיות הקו.

בגד לחץ והחלמה: הפרוטוקול של האזור המדיאלי

בגד לחץ סטנדרטי לבטן לא מתאים לירך הפנימית. הבגד הנכון לאזור הזה הוא מכנסון לחץ בגזרה גבוהה שמסתיים מתחת לברך. שוליים שנעצרים באמצע הירך יוצרים טבעת לחץ שמנתבת את הבצקת אל הברך, וקצה שמתגלגל בקפל המפשעה חותך לתוך אזור הניקוז הלימפטי.

לוח הזמנים שאנחנו נותנים למטופלות:

1. 48 השעות הראשונות: נוזל סרוזי ורדרד מטפטף מהפתחים הזעירים. זה חלק מהניקוז הצפוי ולא דימום, והוא נפסק ברוב המקרים בתוך 36 עד 48 שעות.
2. שבועות 1 עד 3: בגד הלחץ נשאר על הגוף 24 שעות ביממה ויורד רק למקלחת.
3. שבועות 4 עד 6: ירידה ל-12 שעות ביום, רצוי בשעות הערות והפעילות.

אבני דרך לחזרה לתנועה:

• הליכה קלה בבית כבר בערב הטיפול. שכיבה ממושכת מעלה את הסיכון לקרישי דם.
• עבודה משרדית בתוך 3 עד 5 ימים, עם קימה קצרה מהכיסא בכל שעה.
• הליכה מהירה החל מהשבוע השני.
• חדר כושר, ריצה ורכיבה אחרי 3 עד 4 שבועות, באישור הרופא.
• המתאר הסופי מתייצב בין 3 ל-6 חודשים, ככל שהעור מסיים להתכווץ.

שטפי דם נספגים בתוך 2 עד 3 שבועות, והנפיחות יורדת בהדרגה לאורך 6 עד 12 שבועות. השוו תמונות לפני ואחרי רק מהחודש השלישי והלאה: השוואה מוקדמת מציגה בצקת, לא תוצאה.

סיכונים והתוויות נגד ייחודיים לירך הפנימית

מעבר לסיכונים הכלליים של שאיבת שומן, לאזור המדיאלי פרופיל סיכון משלו:

• אי סדירות מתאר: מחקרי מעקב מדווחים על אי סדירויות בפני השטח אצל כ-8 אחוזים ממטופלי שאיבה. הירך הפנימית רגישה לכך יותר מאזורים סיביים, בגלל קלות השאיבה של השומן הרך.
• אסימטריה בין הרגליים: את רוב האסימטריות הקלות מתקנים בהרדמה מקומית אחרי המתנה של 6 חודשים להתייצבות הרקמה. שקעים ממלאים בהשתלת שומן עצמי.
• נפיחות ממושכת: צפיפות כלי הלימפה בסמוך למפשעה מאטה את ניקוז הנוזלים, והנפיחות נמשכת כאן יותר מאשר בבטן או בגב.
• פיגמנטציה לאורך תעלות השאיבה אצל בעלות גוון עור כהה. הגנה מהשמש בחודשים הראשונים מקטינה את הסיכון.

התוויות נגד ספציפיות לירך הפנימית, בנוסף לרשימה הכללית:

• לימפדמה או נפיחות כרונית ברגליים. השאיבה פוגעת בניקוז שכבר לקוי.
• אי ספיקה ורידית עם דליות בולטות בירך. נדרש בירור וסקולרי לפני שאיבה.
• פקקת ורידים בעבר. נדרש אישור המטולוג ופרוטוקול מניעת קרישים.
• עור מקומט בעמידה. שאיבה לבדה תחמיר את המראה, והפתרון עובר דרך מתיחת ירכיים.