פיטריאזיס רוזיאה מתחילה כמעט תמיד מכתם בודד אחד, גדול וקשקשי, שמופיע ימים עד שבועיים לפני שאר הפריחה. הכתם הזה, "כתם המבשר", הוא הרמז האבחנתי החשוב ביותר, ובלעדיו הפריחה מתבלבלת בקלות עם פטרת או אקזמה.
מה זו פיטריאזיס רוזיאה
פיטריאזיס רוזיאה היא פריחה שפירה ושכיחה שחולפת מעצמה. היא מופיעה בעיקר על הגו, הזרועות, הצוואר והירכיים, ולרוב חוסכת את כפות הידיים, כפות הרגליים, הפנים והקרקפת. ההיעדרות באזורים האלה היא אחד הסימנים שמבדילים אותה מפריחות אחרות. המצב נפוץ במיוחד בקרב ילדים, מתבגרים ומבוגרים צעירים בגילאי 10 עד 35, אך יכול להופיע בכל גיל.
איך הפריחה מתפתחת
הסימן הראשון הוא כתם המבשר (herald patch), כתם אדמדם סגלגל בקוטר 2 עד 5 ס"מ, לרוב על הבטן, החזה, הגב או הזרוע. אצל בעלי עור בהיר הכתם ורדרד עם קשקש לבן דק בקצהו הפנימי, כמו צווארון. אצל בעלי גוון עור כהה הוא נוטה להיראות סגלגל או חום. לפני הופעת הכתם חלק מהמטופלים חשים תסמינים דמויי שפעת: כאב גרון, עייפות, בלוטות לימפה נפוחות.
כעבור עשרה עד ארבעה-עשר ימים מופיעים כתמים קטנים רבים נוספים. הם מתפזרים לאורך קווי המתח של העור משני צידי פלג הגוף העליון, וההתפלגות הזו תוארה כצורת "עץ אשוח". הכתמים הקטנים נראים כמו גרסה מוקטנת של כתם המבשר, ואצל בעלי גוון עור כהה הם מופיעים לעיתים כפפולות זעירות מורמות. הפריחה מלווה לעיתים בגרד קל עד בינוני, שמתחזק בחום ובהזעה.
מהלך המחלה צפוי ברוב המקרים: כתם מבשר, הפסקה של כשבוע עד שבועיים, ואז התפרצות הכתמים הרבים שמגיעה לשיא ונעצרת. לאחר שהפריחה הפסיקה להתפשט היא נשארת מספר שבועות ואז דוהה בהדרגה, לעיתים תוך השארת הבדל גוון זמני בעור.
פיטריאזיס רוזיאה לא טיפוסית
בחלק מהמקרים הדפוס שונה: בלי כתם מבשר, עם פפולות, שלפוחיות או רובד גדול, ולעיתים בהתפלגות הפוכה שמדגישה את בתי השחי והמפשעה. צורה זו עלולה להימשך חודשים, עם גרד חזק יותר ונטייה לחזור.
מה גורם לה
הסיבה המדויקת אינה ידועה. לפי האקדמיה האמריקאית לדרמטולוגיה זו אינה אלרגיה, ואינה נגרמת מחיידק או מפטרייה. יש עדויות לקשר לזיהום נגיפי, ובמיוחד לנגיף ההרפס האנושי מסוג HHV-6. זה אינו הזן שגורם לשלבקת או להרפס גניטלי. ייתכן שהפריחה מופיעה כשמערכת החיסון נחלשת ומאפשרת לנגיף להתעורר, אך נדרש מחקר נוסף. המצב אינו נחשב מדבק.
אבחון והבדלה ממצבים דומים
רופא עור מומחה מאבחן את הפריחה בבדיקה קלינית. הסימנים הקלאסיים: נגעים סגלגלים נפרדים, קשקש היקפי בצורת צווארון עם מרכז נקי, התפלגות לאורך קווי המתח של הגו, וכתם מבשר שקדם לשאר. הפריחה דומה למצבים אחרים, ולכן ההבדלה חשובה.
| מצב | מה מבדיל אותו |
|---|---|
| פטרת הגוף (tinea corporis) | טבעת בודדת או מעטות, נשללת בעזרת תרבית או משטח פטרייתי. כתם המבשר נראה דומה ולכן הבדיקה חשובה. |
| אקזמה | פריחה מגרדת ולחה יותר, ללא כתם מבשר וללא ההתפלגות בצורת עץ אשוח. |
| עגבת משנית | מערבת לעיתים כפות ידיים ורגליים, אזורים שפיטריאזיס רוזיאה חוסכת. נשללת בבדיקת דם. |
במקרים לא ברורים אפשר להוסיף בדיקות דם, תרבית לפטרייה או ביופסיית עור קטנה בהרדמה מקומית כדי לאשר את האבחנה. מי שסובל מפריחה שמנונית בקרקפת או בגבות מתמודד עם סבוריאה, מצב נפרד עם טיפול אחר.
טיפול והקלה
הפריחה חולפת מעצמה, לרוב תוך שישה עד שמונה שבועות (לעיתים עד עשרה). הטיפול נועד להקל על התסמינים, לא לרפא.
- אמבטיות פושרות עם שיבולת שועל מרגיעות גרד. מים חמים מחמירים את הפריחה, ולכן עדיף מים פושרים.
- תכשירים ללא מרשם: תחליב קלמין, קרם הידרוקורטיזון, ואנטיהיסטמינים להקלה על גרד.
- חשיפה מתונה לאור שמש, או טיפול UVB במרפאה, עשויים לזרז את דהיית הפריחה. צל החיסרון: שינוי גוון זמני באזור המטופל.
- בגרד חמור הרופא עשוי לרשום קרם סטרואידי במרשם או אנטיהיסטמין חזק יותר.
במקרים קשים נשקלים סטרואידים פומיים או אציקלוביר במנה גבוהה לשבוע. אציקלוביר הוא תרופה אנטי-נגיפית שמכוונת לזן ההרפס הקשור לפריחה, ויש עבודות שמצביעות על קיצור משך הפריחה כשמתחילים אותו מוקדם. לגבי אריתרומיצין פומי הממצאים סותרים, ואזיתרומיצין נמצא לא יעיל. יש להימנע מסבונים מקלפים ולהשתמש בתכשיר רחצה עדין.
נקודה מעשית להחלמה נוחה יותר: בגדים רכים שאינם מתחככים בעור, הימנעות ממאמץ גופני מזיע בשעות החמות, ושמירה על לחות העור מצמצמים את הגרד עד שהפריחה דוהה מעצמה. אין צורך לבודד את עצמך, מפני שהמצב אינו מדבק.
פיטריאזיס רוזיאה בהיריון
הופעת הפריחה בזמן היריון מעוררת דאגה מובנת, וזו אחת השאלות הנפוצות שמטופלות מחפשות עליה מידע. ברוב המקרים מדובר בפריחה זמנית שחולפת מעצמה כמו אצל כל אדם אחר, אך בהיריון נדרשת תשומת לב נוספת מהסיבות הבאות:
- עיתוי הוא משמעותי: דווח כי הופעה בשליש הראשון של ההיריון, ובמיוחד ב-15 השבועות הראשונים, עשויה להיות קשורה לשיעור גבוה יותר של סיבוכים בהשוואה להופעה מאוחרת. לכן אישה בהיריון שמפתחת את הפריחה צריכה לעדכן את הרופא המטפל ואת הגינקולוג.
- זיהוי הגורם הנגיפי: הקשר המשוער למשפחת נגיפי ההרפס (HHV-6 ו-HHV-7) הוא הסיבה שבגללה מומלץ מעקב, גם אם הפריחה עצמה אינה מסוכנת ברוב המוחלט של המקרים.
- טיפול זהיר בתסמינים: בהיריון נמנעים מתרופות מסוימות. הקלה על הגרד נעשית באמצעים עדינים כמו קרם לחות, אמבטיות פושרות והימנעות ממים חמים מאוד, תחת הנחיית רופא בלבד.
חשוב להדגיש שברוב ההריונות הפריחה חולפת בלי השלכות. עם זאת, אבחנה מוקדמת ועדכון הצוות הרפואי מאפשרים מעקב מתאים ומפנים תשומת לב לאבחנה מבדלת, למשל מול עגבת משנית שיכולה להידמות לפריחה ודורשת שלילה בבדיקת דם.
מתי לפנות לרופא
כדאי לאבחן כל פריחה חדשה אצל רופא עור, כדי לוודא שזו אכן פיטריאזיס רוזיאה ולא פטרת, אקזמה או עגבת שדורשות טיפול אחר. פנייה מיידית מתחייבת אם הפריחה נמשכת מעבר לכמה חודשים, מלווה בגרד חזק שאינו נשלט, או מופיעה בהיריון: בנשים בטרימסטר הראשון תוארה עלייה בסיכון, ולכן אישה בהיריון שמפתחת פריחה חדשה צריכה לפנות לרופא הנשים בהקדם. אפשר לקבל הפניה דרך קופת החולים או לבדיקה פרטית.
HHV-6 / HHV-7 – הקשר הוויראלי וההוכחות העדכניות
הקשר בין פיטריאזיס רוזיאה לנגיפי ההרפס האנושי מסוג 6 ו-7 (HHV-6, HHV-7) הוא הקרוב ביותר שיש בספרות לזיהוי גורם. הקבוצה של Francesco Drago ושותפיו בגנואה פרסמה לאורך שני עשורים סדרת מאמרים שמצביעה על אותו מנגנון: לא זיהום ראשוני, אלא הפעלה מחדש (reactivation) של נגיף שהמטופל כבר נושא מילדות.
במחקר של Broccolo ועמיתיו משנת 2005 ושל Drago ב-2014 זוהה DNA נגיפי של HHV-6 ו-HHV-7 בפלזמה של חולים בשלב הפעיל של הפריחה באמצעות PCR כמותי, לצד נוכחות בנגעי העור עצמם. בדיקות סרולוגיה (IFA) הראו עלייה בנוגדנים מסוג IgM ב-HHV-7 במהלך הפריחה, ובמיקרוסקופ אלקטרונים תועדו חלקיקים נגיפיים בכתם המבשר (herald patch) – הנגע הראשון של המחלה. הממצאים האלה הופכים את הפיטריאזיס רוזיאה לאחד המודלים הקליניים הטובים בעולם להפעלה מחדש סיסטמית של נגיף הרפס.
הפרופיל הציטוקיני שתואר מראה תגובה תאית מסוג Th1 דומיננטית: עלייה ב-IFN-γ, IL-12 ו-TNF-α בנגעים, וירידה בציטוקינים מסוג Th2. זו אותה חתימה אימונית שמופיעה בזיהומים נגיפיים פעילים, והיא מסבירה את הגרד הקל, את הקשקש ואת הסיום הספונטני של המחלה תוך 6-8 שבועות – הזמן שלוקח למערכת החיסון לדכא את ההפעלה מחדש.
HHV-6 הוא אותו נגיף שגורם לרוזאולה (Roseola infantum) בילדות. רוב המבוגרים מעל גיל 5 כבר נושאים אותו בצורה לטנטית בבלוטות הרוק ובלימפוציטים, וההפעלה מחדש מתרחשת כשמערכת החיסון נחלשת זמנית – אחרי מחלה, סטרס, שינוי הורמונלי או חיסון. בדיוק בגלל זה הפיטריאזיס רוזיאה אינה מדבקת: אין שחרור של נגיף פעיל לסביבה ברמה שמאפשרת הדבקה, ואין דיווחים על התפרצויות במשפחות או בכיתות.
מבחינה קלינית בדיקות דם ל-HHV-6 או HHV-7 כמעט ולא משנות את הטיפול. PCR לפלזמה הוא בדיקת מחקר ולא שגרה, סרולוגיה IgG חיובית קיימת ברוב האוכלוסייה הבוגרת ואינה מאבחנת מחלה פעילה. לכן רופאי עור מאבחנים את הפריחה קלינית – לפי כתם המבשר, התפלגות בקווי מתח ומראה הצווארון הקשקשי – ושומרים את בדיקות הדם לשלילת אבחנות מבדלות כמו עגבת.
וריאנטים אטיפיים וטקסונומיה קלינית של פיטריאזיס רוזיאה
הפריחה הקלאסית – כתם מבשר ואחריו פריחה בקווי מתח על הגו – מתוארת ברוב ספרי הלימוד, אבל בכ-20% מהמקרים הפריחה אינה תואמת את התיאור הזה. המונח המקצועי הוא atypical pityriasis rosea, וההבחנה בין הוריאנטים חשובה כי הפרוגנוזה והטיפול שונים.
- PR inverse (הפוכה): הפריחה מרוכזת בקפלי העור – בתי השחי, המפשעה והצוואר – וחוסכת את הגו. שכיחה יותר בילדים ובבעלי גוון עור כהה. מהלך ארוך יותר, לעיתים עד 10 שבועות.
- Papular PR: פפולות זעירות מורמות במקום הכתמים הסגלגלים השטוחים. נפוצה בילדים מתחת לגיל 5 ובבעלי עור כהה.
- Vesicular PR: שלפוחיות קטנות בקצוות הנגעים. שכיחה בילדים, נוטה לגרד עז, מתבלבלת עם vaccinia או אבעבועות.
- Purpuric / hemorrhagic PR: נגעים עם דימום נימי בעור. דורש שלילת ואסקוליטיס וטרומבוציטופניה לפני אישור האבחנה.
- PR gigantea של Darier: רובדים גדולים בקוטר 5-7 ס"מ במקום הכתמים הקטנים. נדיר, תואר במקור ב-1860.
- Unilateral PR: פריחה רק בצד אחד של הגוף, חוצה את קו האמצע פחות מ-5%. נדיר.
- Oral PR: נגעים ברירית הפה – כתמים אדמדמים בחיך או בלחי הפנימית. דווח ב-16% מהמקרים בעבודות שיטתיות, נראה יותר בבעלי גוון עור כהה.
פריחה דמוית PR שמושרית על ידי תרופה (drug-induced PR-like eruption): זו אחת ההבחנות החשובות בקליניקה. תרופות מוכרות שמושכות את החשד – captopril ומעכבי ACE אחרים, omeprazole ומעכבי משאבת פרוטון, terbinafine, NSAIDs, bismuth, מלחי זהב, מטרונידאזול, איזוטרטינואין. בשנים 2021-2023 הצטרפו לרשימה דיווחים על פריחה דמוית PR לאחר חיסון מסוג mRNA נגד COVID-19, וגם לאחר זיהום פעיל ב-SARS-CoV-2 (Ehsani, JAAD 2021; Catala, JAAD 2022; Leerunyakul cohort 2021).
מהלך המחלה משתנה לפי הוריאנט: PR קלאסי חולף בלי טיפול תוך 6-8 שבועות, פריחה דמוית PR שמושרית על ידי תרופה נעלמת בתוך 2-3 שבועות אחרי הפסקת התרופה האחראית, וצורות אטיפיות עלולות להימשך 3-6 חודשים. לכן זיהוי הוריאנט אינו תרגיל אקדמי – הוא משנה את ההסבר שמקבל המטופל ואת ההחלטה אם להפנות לבדיקות נוספות או רק להמתין.
סולם הטיפול מבוסס ראיות – ממתי, במה ועד איפה
סקירת Cochrane של Chuh ועמיתיו מ-2017 – העדכון המקיף ביותר עד היום – בחנה 14 ניסויים מבוקרים בסך 761 מטופלים והגיעה למסקנה ברורה: רוב ההתערבויות בפיטריאזיס רוזיאה מבוססות על ראיות מוגבלות, והמטרה הטיפולית האמיתית היא הקלת הגרד, לא קיצור הפריחה עצמה. הפריחה תחלוף לבד; הטיפול קיים בשביל הנוחות של המטופל.
סטרואידים מקומיים – שלב 1. Hydrocortisone 1% נמרח על הגזע פעמיים ביום למשך עד שבועיים בילדים ובמקרים קלים. במבוגרים עם גרד בולט מעבירים ל-triamcinolone 0.1% או mometasone 0.1% באותה תדירות, גם לא יותר משבועיים על הגוף כדי למנוע אטרופיה של העור. על קפלי העור ועל הפנים נשארים עם hydrocortisone 1% בלבד.
אנטיהיסטמינים פומיים – שלב 1 משלים. Cetirizine 10 מ"ג או loratadine 10 מ"ג ביום בבוקר, ו-hydroxyzine 25 מ"ג בלילה אם הגרד מפריע לשינה. מינון ילדים נקבע לפי משקל (cetirizine 0.25 מ"ג לק"ג). משך הטיפול – כל זמן שיש גרד, לרוב 2-4 שבועות.
אציקלוביר פומי – שלב 2 במקרים בינוניים-קשים. המינון שנחקר הוא 800 מ"ג חמש פעמים ביום למשך שבוע (סך 4,000 מ"ג ביום, אותו מינון כמו טיפול ב-zoster). העבודה של Drago מ-2006 (JAAD) ושל Ganguly וSingh בהודו ב-2014 הראו קיצור משך הפריחה ב-2-4 שבועות והפחתת גרד משמעותית כאשר הטיפול הותחל בתוך השבוע הראשון מתחילת הפריחה. המנגנון המשוער הוא דיכוי השכפול של HHV-6 ו-HHV-7. אחרי שבועיים מתחילת הפריחה היעילות יורדת ולא מצדיק עוד את הטיפול.
אריתרומיצין – לא מומלץ עוד. Sharma פרסם ב-2000 (JAAD) עבודה שהצביעה על שיפור עם erythromycin פומי, אבל הניסוי של Amer ו-Hammad ב-2007 לא הצליח לשחזר את הממצאים. הסקירה של Chuh ב-2017 קבעה שאין הצדקה לאריתרומיצין כטיפול קו ראשון, וגם azithromycin נמצא לא יעיל בעבודות הבאות.
פוטותרפיה NB-UVB – שלב 2 חלופי. Leenutaphong פרסם ב-1995 (JAAD) ניסוי מבוקר שהראה שטיפולי NB-UVB במינון מצטבר של 5-10 מפגשים מקצרים את משך הפריחה ומפחיתים את הגרד. החיסרון: שינוי גוון זמני בעור באזורים המטופלים, יותר בולט בבעלי עור כהה. מתאים למטופלים עם פריחה נרחבת, גרד בולט, ויכולת להגיע למרפאה 2-3 פעמים בשבוע.
מתי להפנות לרופא עור מומחה: פריחה שמתפשטת במהירות יוצאת דופן, גרד עמיד שאינו מגיב לסטרואיד מקומי ואנטיהיסטמין, וריאנט אטיפי (purpuric, vesicular, gigantea), חשד לפריחה דמוית PR שמושרית על ידי תרופה, אישה בהיריון, ילד מתחת לגיל שנתיים, או פריחה שנמשכת מעבר ל-12 שבועות.
דירוג הטיפולים זה מול זה – מטא-אנליזת רשת 2024
מטא-אנליזת רשת מ-2024 שריכזה 12 ניסויים מבוקרים ו-638 מטופלים דירגה לראשונה את הטיפולים זה מול זה. אציקלוביר קיבל את הציון הגבוה ביותר לשיפור הפריחה (SUCRA 0.92), לפני אריתרומיצין (0.79) וסטרואידים מקומיים (0.73), עם יתרון מובהק על פני פלצבו (RR 2.55). להקלת הגרד דווקא סטרואידים פומיים הובילו (SUCRA 0.90). המסקנה המעשית: באישה שאינה בהיריון עם פריחה נרחבת, אציקלוביר 800 מ"ג חמש פעמים ביום לשבוע נושא את הבסיס הראייתי החזק ביותר לקיצור משך הפריחה.
היריון: מה הראיות מראות באמת על סיכון לעובר
השאלה החשובה ביותר עבור אישה בהיריון שמפתחת פיטריאזיס רוזיאה היא לא איך להקל על הגרד אלא האם הפריחה מסכנת את העובר. התשובה תלויה בשבוע ההיריון שבו הפריחה התחילה.
העבודה המכוננת היא של Drago, Broccolo ו-Rebora שפורסמה ב-JAAD ב-2008. הקבוצה עקבה אחר 61 נשים שפיתחו פיטריאזיס רוזיאה במהלך ההיריון. 8 מתוכן (13%) חוו תוצאות שליליות – הפלה ספונטנית, לידה מוקדמת או היפוטוניה אצל היילוד. הסיכון התרכז כמעט כולו בנשים שפיתחו את הפריחה לפני שבוע 15 להיריון. כאשר הפריחה הופיעה לפני שבוע 15, שיעור ההפלות הספונטניות הגיע ל-57%. בנשים שפיתחו את הפריחה אחרי שבוע 15 לא נצפתה עלייה בסיבוכים.
מחקר רב-מרכזי פרוספקטיבי איטלקי מ-2014 עם מדגם רחב יותר אישש את הכיוון: 22% לידה מוקדמת בנשים עם פיטריאזיס רוזיאה בטרימסטר הראשון, בהשוואה לאוכלוסיית בקרה. המנגנון המוצע הוא העברה אנכית של HHV-6 דרך השליה. בעבודה של Drago נמצאו DNA של HHV-6 בפלזמה האימהית, בשליה ובדם העובר, ונוגדנים IgM ל-HHV-6 בסרום האימהי במהלך הפריחה.
מעקב מומלץ באישה בהיריון שמפתחת את הפריחה: דיווח מיידי לגינקולוג, סרולוגיה ל-HHV-6 (IgG + IgM) כאינדיקציה להפעלה מחדש פעילה, סקירת מערכות מפורטת בשבוע 20 עם דגש על אנטומיית העובר, ובדיקות גדילה סדרתיות בטרימסטר השני והשלישי. בלידה – בדיקה ניאונטלית מפורטת לאיתור היפוטוניה או סימנים נוירולוגיים.
טיפול בפריחה במהלך ההיריון: סטרואידים מקומיים בעוצמה נמוכה – hydrocortisone 1% טופיקלי – מסווגים כקטגוריית B להיריון ובטוחים לשימוש על שטח מוגבל לתקופה קצרה. אנטיהיסטמינים מותרים – loratadine ו-cetirizine נחשבים בטוחים בכל שלבי ההיריון. אציקלוביר נחשב קטגוריית B, אבל במינון הגבוה של 800 מ"ג חמש פעמים ביום נדרשת התייעצות עם הגינקולוג לפני התחלת הטיפול – הוא אינו טיפול ברירת מחדל בהיריון. פוטותרפיה NB-UVB נחשבת בטוחה בהיריון, ואפילו עדיפה על תרופות סיסטמיות במקרים עמידים. יש להימנע מסטרואידים מקומיים בעוצמה גבוהה לאורך זמן, ומסטרואידים פומיים אלא במקרים חמורים מאוד תחת מעקב הדוק.
החדשות המרגיעות: בנשים שמפתחות את הפריחה אחרי שבוע 15 להיריון לא תועד סיכון מוגבר. הפריחה חולפת כרגיל תוך 6-8 שבועות, והמעקב הסטנדרטי של ההיריון מספיק.
אבחנה מבדלת מעמיקה – איך מבדילים פיטריאזיס רוזיאה משישה מצבים דומים
פיטריאזיס רוזיאה היא אבחנה קלינית, ובכל זאת היא מתבלבלת באופן קבוע עם שישה מצבים שונים בקליניקה. הסקירה של Drago מ-2005 הציעה מסגרת חשיבה שמכנה את ההבחנה הזו "PR or PR-like thinking" – לפני שמאשרים פיטריאזיס רוזיאה, יש לעבור את ששת המצבים האחרים ולוודא שאף אחד מהם לא הסבר טוב יותר.
| מצב | תכונה מבדילה עיקרית | בדיקה לאישור | מתי לחשוד |
|---|---|---|---|
| עגבת משנית (Secondary syphilis) | מערב כפות ידיים וכפות רגליים, condyloma lata באזור גניטלי, לימפדנופתיה כללית, לעיתים סימנים סיסטמיים | RPR או VDRL, אישור ב-TPHA או FTA-ABS | כל פריחה דמוית PR בבוגר פעיל מינית, במיוחד עם מעורבות של כפות הידיים והרגליים |
| פטרת הגוף (Tinea corporis) | נגע טבעתי בודד או מעטים, בולט יותר בקצה (ring), מרכז שקוף | KOH microscopy של גירוד מהקצה הפעיל, תרבית פטריות | נגע בודד שמתפשט באופן היקפי, ללא כתמים נוספים בקווי מתח |
| פסוריאזיס גוטטטה (Guttate psoriasis) | פפולות קטנות 2-10 מ"מ עם קשקש עבה כסוף, מערב גם גפיים ולעיתים קרקפת. מופיע 2-4 שבועות אחרי דלקת גרון סטרפטוקוקלית | ASLO, משטח גרון לסטרפטוקוקוס בטא-המוליטי קבוצה A | מטופל צעיר אחרי מחלת חום, פפולות קשקשיות פזורות בלי כתם מבשר |
| אקזמה נומולרית (Nummular eczema) | נגעים עגולים כמו מטבע, לחים, מתקלפים ומגרדים מאוד, רקע אטופי | אבחנה קלינית, שלילה של פטרת ב-KOH | היסטוריה של אטופיה, נגעים על גפיים תחתונות, גרד עז ולחות |
| פטרת ורסיקולור (Tinea versicolor) | כתמים היפו או היפר-פיגמנטריים על חזה ועליון הגב, קשקש דק, פלורסנציה זהובה-כתומה תחת Wood's lamp | KOH מראה דפוס "spaghetti and meatballs" של Malassezia, Wood's lamp | כתמים על חזה ועליון הגב באקלים חם, ללא כתם מבשר, ללא התפלגות קווי מתח |
| פיטריאזיס ליכנואידס כרונית (PLC) | פפולות קטנות אדומות-חומות עם קשקש דקיק שמתקלף יחידה, נמשך חודשים עד שנים, גלי התפרצויות | ביופסיית עור – חדירת תאי T בשכבה הפפילרית, פרהקרטוזיס | פריחה דמוית PR שלא חולפת תוך 12 שבועות, גלים חוזרים של נגעים חדשים |
מתי להזמין בדיקת KOH: נגע בודד טבעתי שיכול להיות פטרת, או חשד לתינאה ורסיקולור על חזה ועליון הגב. הבדיקה מהירה, נעשית במרפאה, ושוללת או מאשרת תוך דקות.
מתי להזמין RPR או VDRL: כל פריחה דמוית PR במטופל פעיל מינית, וכמובן בכל פריחה שמערבת כפות ידיים או רגליים. עגבת משנית היא "המחקה הגדולה" של דרמטולוגיה – היא יכולה להיראות כמעט כמו כל פריחה. המחיר של בדיקת דם נמוך, המחיר של החמצת אבחנה גבוה.
מתי לשקול ביופסיה: פריחה שנמשכת מעבר ל-12 שבועות, וריאנט אטיפי שלא מתאים לתבנית קלאסית, חשד ל-PLC או ל-mycosis fungoides בשלב מוקדם, או חוסר תגובה לטיפול סטנדרטי. ביופסיה נעשית בהרדמה מקומית במרפאה, התוצאה מגיעה תוך שבוע-שבועיים, וההיסטולוגיה של פיטריאזיס רוזיאה ייחודית מספיק כדי לסגור אבחנה במקרי ספק.
שאלות נפוצות
פיטריאזיס רוזיאה מדבקת?
היא אינה נחשבת מדבקת, ולא מועברת במגע רגיל בין בני אדם.
כמה זמן זה נמשך?
ברוב המקרים הפריחה חולפת תוך שישה עד שמונה שבועות. צורה לא טיפוסית עלולה להימשך חודשים.
זה משאיר צלקות?
לרוב לא. ייתכן הבדל גוון זמני בעור, בעיקר בעלי גוון כהה, שמתיישר עם הזמן.
היא חוזרת?
ברוב המקרים מופיעה פעם אחת ולא חוזרת. חזרה אפשרית בעיקר בצורה הלא טיפוסית.
האם פיטריאזיס רוזיאה מסוכנת בהיריון?
ברוב המקרים הפריחה חולפת מעצמה גם בהיריון. הופעה בשליש הראשון, ובמיוחד בשבועות הראשונים, מצדיקה עדכון של הרופא והגינקולוג ומעקב, כי דווח על קשר אפשרי לשיעור גבוה יותר של סיבוכים בעיתוי מוקדם זה.
אילו תרופות מותר לקחת בזמן הפריחה בהיריון?
בהיריון נמנעים מחלק מהתרופות הניתנות בדרך כלל. ההקלה מתבססת על אמצעים עדינים כמו קרם לחות ואמבטיות פושרות, וכל טיפול תרופתי נקבע על ידי הרופא בלבד בהתאם לשלב ההיריון.
מה ההבדל בין פיטריאזיס רוזיאה לעגבת משנית?
שתי התופעות עלולות להופיע כפריחה מפושטת על הגוף. עגבת משנית פוגעת לעיתים גם בכפות הידיים והרגליים, ושלילתה נעשית בבדיקת דם. כשהאבחנה אינה ודאית, הרופא ישלים בדיקות לפני קביעה סופית.
האם הפריחה משפיעה על העובר?
ברוב המוחלט של המקרים הפריחה אינה משאירה השלכות על ההיריון או על העובר. בשל הקשר המשוער לנגיפי הרפס מומלץ מעקב רפואי, בעיקר כשהפריחה מופיעה מוקדם בהיריון.
המידע בעמוד נכתב ונבדק בידי ד"ר מאיר באבאיב · עדכון אחרון: יולי 2026