נעל סגורה היא חממה: חום, לחות, חושך והיעדר אוורור. אלה התנאים שפטרת כף הרגל (טינאה פדיס) צריכה כדי לשגשג, ולכן מי שמסתפק בקרם ומחזיר את הרגל לאותה נעל לחה רואה את הזיהום חוזר בתוך שבועות.
איך נדבקים ולמה דווקא ברגליים
פטרת כף הרגל נגרמת מפטריות דרמטופיטיות שניזונות מקרטין, החלבון של שכבת העור החיצונית. הן שורדות על רצפות, בגרביים ובנעליים, ומשגשגות בסביבה חמה ורטובה. מקלחות ציבוריות, בריכות שחייה וחדרי הלבשה הם אתרי ההדבקה הקלאסיים, ומכאן הכינוי "רגל הספורטאי". בלי סביבה לחה הפטרייה אינה נאחזת בעור, ולכן ייבוש קפדני הוא חלק מהטיפול עצמו ולא עצה כללית.
הזיהום מתחיל לרוב בין אצבעות הרגל ועלול להתפשט לסוליה ולציפורניים. אצל מטופלים רבים פטרת ציפורניים ופטרת כף הרגל מופיעות יחד: הציפורן הנגועה משמשת מאגר שמדביק את העור מחדש אחרי כל טיפול. גירוד הרגל ונגיעה באזורים אחרים בגוף מעבירים את הפטרייה גם למפשעה ולבתי השחי.
הסימנים, ומה קורה כשמתעלמים
הסימנים הראשונים: גרד וצריבה בין האצבעות, עור יבש שמתקלף, אדמומיות, ולעיתים שלפוחיות. במצב מתקדם העור נסדק ואף מדמם. סדקים ושלפוחיות הם שער כניסה לחיידקים, וזיהום חיידקי משני מוסיף ריח רע, נפיחות ודלקת מקומית.
הסיבוך החיידקי מסוכן בעיקר לחולי סוכרת, לקשישים, לאנשים עם בצקת כרונית ברגליים או אחרי ניתוח להוצאת ורידים, ולמי שמערכת החיסון שלו מוחלשת. אצלם פצע קטן בכף הרגל עלול להידרדר לזיהום עמוק, ולכן עדיף לטפל מוקדם ולא להמתין.
איך רופא עור מאבחן
קילוף ואדמומיות בכף הרגל אינם תמיד פטרת. אקזמה של כף הרגל, פסוריאזיס ודרמטיטיס ממגע נראים דומים, והטיפול בהם שונה. רופא עור מזהה את התמונה בבדיקה קלינית, ובמקרה של ספק לוקח גרידה עדינה של קשקשת לבדיקה מיקרוסקופית שמאתרת את קורי הפטרייה. הבדיקה אורכת דקות, והיא מונעת מצב שכיח: חודשים של משחות סטרואידים על זיהום פטרייתי, שרק מחמירות אותו.
הטיפול: קרם הוא חצי מהעבודה
הבסיס התרופתי הוא קרם אנטי-פטרייתי, כמו קלוטרימזול או מיקונזול, פעם או פעמיים ביום לפי התכשיר. הטעות הנפוצה היא להפסיק כשהעור נראה תקין: את המריחה ממשיכים עד ארבעה שבועות, כי הפטרייה שורדת בעור גם אחרי שהפריחה נעלמת. כשיש שלפוחיות נוזלות, אמבטיות רגליים בתמיסת אלומיניום אצטט (תמיסת בורו) מייבשות את האזור ומקלות על ההחלמה. זיהום שהתפשט לסוליה או לציפורן מצריך לרוב טיפול פומי במרשם, והרופא יתאים אותו לפי מצב הכבד ותרופות קבועות.
| דרגה | איך זה נראה | הטיפול המתאים |
|---|---|---|
| קלה | קילוף וגרד בין האצבעות | קרם אנטי-פטרייתי עד ארבעה שבועות + ייבוש קפדני |
| בינונית | שלפוחיות, סדקים, מעורבות הסוליה | קרם + אמבטיות ייבוש, ולפי הצורך טיפול פומי |
| עם זיהום חיידקי | נפיחות, ריח רע, אדמומיות מתפשטת | אנטיביוטיקה לצד הטיפול האנטי-פטרייתי, בהשגחת רופא |
החצי השני של הטיפול הוא סביבת הרגל:
- לייבש את הרגליים אחרי כל רחצה, כולל בין האצבעות
- נעליים מחומר נושם, עור או רשת. נעלי ויניל כולאות לחות
- גרביים סופגות שמרחיקות זיעה מהעור, להחליף מדי יום ואחרי כל אימון
- אבקת רגליים רפואית לשמירה על יובש לאורך היום
- לסירוגין בין שני זוגות נעליים, כך שכל זוג מתאוורר יממה
איך מונעים חזרה
כפכפים במקלחות ציבוריות ובשפת הבריכה מנתקים את שרשרת ההדבקה. מגבות ופצירות נשארות אישיות ואינן עוברות בין בני הבית. מי שכבר חלה בעבר ירוויח מאבקה אנטי-פטרייתית בנעליים בעונה החמה, ומי שמתאמן בקביעות ירוויח מגרביים ייעודיות לספורט שמתחלפות מיד אחרי האימון. בדיקה תקופתית של הציפורניים סוגרת את הפרצה השכיחה: ציפורן עבה, פריכה או צהובה דורשת טיפול נפרד, אחרת היא תדביק את העור שוב ושוב. גם בני הבית מרוויחים מהמניעה, כי רצפת מקלחת אחת משותפת מספיקה להעברת הזיהום.
עוד הבחנה ששווה להכיר: לא כל "פטרת" בעור מתנהגת אותו דבר. פטרת גוון (טינאה ורסיקולור) נגרמת משמר שאינו מדבק ומתבטאת בכתמים בהירים על החזה והגב, בעוד פטרת כף הרגל מדבקת ועוברת דרך רצפות רטובות. האבחנה בין הסוגים קובעת את הטיפול.
שלוש צורות של פטרת כף הרגל, וכל אחת מאובחנת אחרת
פטרת כף הרגל אינה מופיעה תמיד באותו אופן, ולכן אנשים מחמיצים אותה או מטפלים בכיוון הלא נכון. זיהוי הצורה קובע איזה תכשיר עובד וכמה זמן צריך להתמיד.
- הצורה הבין-אצבעית: השכיחה ביותר. עור לבן, רטוב ומתקלף בין האצבעות, בעיקר בין הזרת לאצבע שלצידה, לרוב עם גירוד וריח. זו הצורה שמגיבה הכי טוב לקרם נוגד פטריות.
- צורת המוקסין: יובש, קשקש דק ואדמומיות שמכסים את כל כף הרגל ואת הצדדים כמו נעל בית. היא נראית כמו עור יבש רגיל, נוטה להיות כרונית ולעיתים דורשת טיפול פומי מפני שקרם לבדו לא חודר מספיק.
- הצורה השלפוחיתית: שלפוחיות קטנות ומגרדות בקשת כף הרגל, לרוב בהתפרצות פתאומית. היא עלולה להתבלבל עם תגובה אלרגית.
שתי נקודות שמשנות את הטיפול: ראשית, הפטרת מתפשטת בקלות אל ציפורני הרגל וגורמת לפטרת ציפורניים (אוניכומיקוזיס), שכמעט אינה מגיבה לקרם ודורשת טיפול ממושך הרבה יותר. שנית, גירוד וקילוף שאינם משתפרים אחרי שבועיים-שלושה של טיפול נכון אינם בהכרח פטרת, אלא לעיתים אקזמה או פסוריאזיס שמחקות אותה. בדיקת רופא עור עם גירוד עור לבדיקת מיקרוסקופ מבדילה ביניהן ומונעת חודשים של טיפול לא יעיל.
מתי לפנות לרופא
אם אחרי שבועיים עד ארבעה שבועות של קרם אין שיפור, אם מופיעה אדמומיות מתפשטת, נפיחות או דימום, או אם הזיהום הגיע לציפורן, נדרשת בדיקת רופא עור. חולי סוכרת צריכים להיבדק כבר בסימנים הראשונים, בלי שלב של טיפול עצמי. הפניה דרך קופת החולים היא מסלול אחד, ומי שמעדיף לקצר תהליכים יכול לפנות לרופא עור פרטי. בקליניקה של ד"ר מאיר באבאיב במגדל עזריאלי חולון הבדיקה כוללת אבחנה בין סוגי הפטרת, בדיקת ציפורניים ותוכנית מניעה שמותאמת להרגלי הספורט והעבודה שלכם.
המיקרוביולוגיה: מי בדיוק הפטרייה ולמה זה משנה את הטיפול
פטרת כף הרגל אינה מחלה אחת אלא משפחה של זיהומים שנגרמים משלוש פטריות דרמטופיטיות עיקריות, ולכל אחת ביולוגיה משלה שמכתיבה את אורך הטיפול ואת סיכויי החזרה. השכיחה ביותר היא Trichophyton rubrum, האחראית לכ-70% מהמקרים בישראל ובמערב אירופה, ולעיתים קרובות אחראית גם לזיהום הציפורניים המקביל. אחריה בשכיחות Trichophyton mentagrophytes var. interdigitale (כ-20%), שאחראית לצורה השלפוחיתית החריפה. נדירה יותר Epidermophyton floccosum, שמערבת לרוב את המפשעה ואת כף הרגל יחד.
החלוקה הביולוגית בין פטריות אנתרופופיליות (Anthropophilic) לזואופיליות (Zoophilic) קובעת איך הזיהום מתפשט. T. rubrum היא אנתרופופילית מובהקת: היא חיה רק על בני אדם, ולכן ההדבקה היא מאדם לאדם או דרך משטחים שנוגעו בהם, fomites בלשון רפואית — רצפת מקלחת, שטיח של חדר הלבשה, מכשיר פדיקור משותף, גרב מושאלת. T. mentagrophytes לעומתה זואופילית, מועברת מבעלי חיים (בעיקר מכרסמים וארנבים), ומעוררת תגובה דלקתית הרבה יותר חזקה אצל המאחסן האנושי.
הפטריות הללו מפרישות אנזימי קרטינאז (Keratinase) שמפרקים את הקרטין של שכבת הקרניים (Stratum corneum). הקרטינאז הוא הכלי שמאפשר להן לחיות בעור מת בלי לפלוש לרקמה חיה, וזו הסיבה שהזיהום שטחי ברובו אך עקשני: מערכת החיסון אינה רואה אותו היטב.
טעות אבחנתית שמופיעה במרפאה היא בלבול עם עובשים שאינם דרמטופיטים: Scytalidium dimidiatum (Neoscytalidium), Fusarium ו-Aspergillus terreus מחקים פטרת כף רגל ופטרת ציפורניים, אך אינם מגיבים לטרבינפין במינון רגיל. זיהוי שגוי שלהם כדרמטופיטים מסביר חלק מהמקרים שמסומנים "כשל בטיפול".
האבחון המעבדתי המסורתי נשען על תרבית ב-Sabouraud-dextrose agar בתוספת cycloheximide למניעת זיהומי רקע, אך התרבית דורשת המתנה של עד ארבעה שבועות. שיטות PCR לזיהוי מולקולרי של ה-DNA הפטרייתי, שתוארו על ידי Wisselink ב-2018 ו-Verrier באותה שנה, מקצרות את התשובה ל-24-48 שעות ומבדילות בין מינים בדיוק גבוה. בקליניקה פרטית בישראל הבדיקה זמינה כיום למקרים עקשניים ולפני התחלת טיפול פומי ממושך.
ארבע הצורות הקליניות של פטרת כף הרגל
בספרות הדרמטולוגית מתוארות ארבע תסמונות קליניות נפרדות, כל אחת עם הפטרייה האחראית, עם התמונה האופיינית ועם דגשי טיפול משלה. הזיהוי הקליני הוא הצעד הראשון בבחירת הפרוטוקול הנכון.
| צורה | פטרייה אחראית | תמונה קלינית | מאפיין ייחודי |
|---|---|---|---|
| בין-אצבעית (Interdigital / Tinea pedis simplex) | T. rubrum, T. mentagrophytes | מצלצה לבנה ספוגה בין אצבעות 4-5, ריח, גרד | הצורה השכיחה ביותר, מגיבה היטב לקרם מקומי |
| מוקסין (Moccasin / Chronic hyperkeratotic) | T. rubrum | קשקש דק אדמומי שעוטף את כל הסוליה ואת הצדדים כמו נעל בית | כרונית, נוטה לשתי הרגליים, דורשת לרוב טיפול פומי |
| שלפוחיתית (Vesicobullous) | T. mentagrophytes | שלפוחיות קטנות מגרדות בקשת הסוליה, התפרצות חריפה | תגובת Trichophytin רחוקה (id reaction) על הידיים |
| נמקית-כיבית (Ulcerative) | T. rubrum + זיהום חיידקי שניוני | סדקים עמוקים, כיבים, ריח חזק, נפיחות | אופיינית לסוכרתיים ומדוכאי חיסון |
הצורה הנמקית-כיבית מסוכנת במיוחד מפני שהיא קולטת זיהום שניוני של חיידקים גרם-שליליים: Pseudomonas aeruginosa ו-Klebsiella pneumoniae מייצרים פיוצנין ופיגמנטים אחרים שאחראיים לריח החריף ולפצע הירקרק שמופיע בין האצבעות. בחולה סוכרתי עם נוירופתיה תחושתית הסיכון לצלוליטיס ולאשפוז עולה משמעותית.
תסמונת קלינית שכדאי להכיר היא "Two feet–one hand" syndrome, שתוארה על ידי Daniel ו-Gupta ב-2003: שתי כפות רגליים נגועות ב-T. rubrum יחד עם פטרת יד אחת בלבד (Tinea manuum unilateralis). הצירוף מופיע אצל אנשים שגירדו את הרגל באותה יד שנים, וההדבקה היד-רגל נעשתה דרך מגע ישיר וחוזר. הצד הדומיננטי אינו תמיד הצד הנגוע.
אבחון היסטולוגי בביופסיה מראה היפות (Hyphae) שצובעות חיובי בצביעת PAS (Periodic Acid-Schiff) בתוך שכבת הקרניים בלבד, ללא חדירה לאפידרמיס החי. ממצא זה מבדיל בין פטרת אמיתית לבין דלקת אקזמטית או פסוריאזיס, וחשוב במיוחד כאשר ה-KOH הראשון יוצא שלילי בטעות.
אבחנה מבדלת: שבעה מצבים שמתחפשים לפטרת כף רגל
קילוף, גרד ואדמומיות בכפות הרגליים אינם מעידים בהכרח על פטרייה. במרפאה הפרטית של ד"ר מאיר באבאיב לפחות אחד מכל ארבעה מטופלים שהגיע אחרי חודשים של קרם אנטי-פטרייתי סבל למעשה ממחלה אחרת. שבעה אבחנות מבדלות חוזרות:
- אקזמה דיסהידרוטית (Pompholyx) — שלפוחיות עמוקות בקצות האצבעות וכף היד, סימטריות, ללא היפות ב-KOH. אטיולוגיה אידיופתית או אטופית, מגיבה לסטרואיד מקומי.
- פסוריאזיס פלמו-פלנטרית — לוחות חדים ומוגדרים עם קשקש כסוף, פסיעות (pitting) על הציפורניים, היסטוריה משפחתית, KOH שלילי.
- דרמטיטיס ממגע (Contact dermatitis) — תגובה לחומרים בנעל: chromate בעור מעובד, thiuram בגומי, דבקים שמשמשים בייצור הנעל. בדיקת patch test מאתרת את האלרגן.
- אריתרזמה (Erythrasma) — נגרמת מ-Corynebacterium minutissimum, מופיעה כתם חום-אדמדם שטוח בין האצבעות. בבדיקת Wood's lamp רואים פלואורסצנציה אדומה כמו אלמוג (coral-red) שמקורה בפורפירינים שהחיידק מפריש. הטיפול: אריתרומיצין מקומי.
- Pitted keratolysis — נגרמת מ-Kytococcus sedentarius או Dermatophilus congolensis. פצעונים שטוחים (pits) על הסוליה, ריח חזק, רגליים מזיעות. מאפיינת ספורטאים וחיילים בנעלי שדה.
- Candida intertrigo — שמרים, לא דרמטופיטים. אדמומיות עזה בין האצבעות עם פוסטולות בקצוות (Satellite pustules). KOH מראה blastoconidia ולא היפות מחולקות.
- Juvenile plantar dermatosis — אצל ילדים אטופיים, עור מבריק ויבש על הצד הקדמי של האצבעות והכריות. אינה פטרת אך מטופלת ארוכות ככזו.
הבדיקה המהירה והזולה ביותר היא KOH 10-20% wet mount: גרידה עדינה מהקצה הפעיל של הנגע, טיפה של אשלגן הידרוקסי על השקופית, חימום קצר, וצפייה במיקרוסקופ אחרי 5-10 דקות. רגישות הבדיקה לפי Pickering וחב' (Clinical Microbiology Reviews 2008) היא 60-80%, וסגוליות מעל 90%. גרידה מהקצה החיצוני של הנגע, ולא מהמרכז המתקלף, מעלה את הסיכוי למצוא היפות חיות.
כאשר ה-KOH שלילי וההיסטוריה הקלינית חשודה, השלב הבא הוא תרבית או PCR. בינתיים אין הצדקה להמשיך טיפול אנטי-פטרייתי באמונה.
טיפול: מקומי תחילה, סיסטמי כשנדרש — פרוטוקול מדויק
פרוטוקול הטיפול מתחיל בקרם מקומי לארבעה שבועות, ועובר לטיפול פומי במקרים שבהם המקומי אינו מספיק: צורת המוקסין, מעורבות ציפורן, חזרה תכופה, או חולה סוכרתי עם סדקים עמוקים.
טיפול מקומי — קו ראשון
קבוצת ה-אלילאמינים (Allylamines) עדיפה על האזולים לפטרת כף רגל לפי סקירת Cochrane של Bell-Syer וחב' (2012). Terbinafine 1% (שם מסחרי Lamisil cream), פעם ביום למשך 1-2 שבועות, נותן שיעור ריפוי קליני ומיקולוגי של כ-80% במעקב של ארבעה שבועות. תכשירים נוספים מהקבוצה: Naftifine 1-2% ו-Butenafine 1% (Mentax).
קבוצת ה-אזולים מהווה אלטרנטיבה: clotrimazole 1%, miconazole 2%, ketoconazole 2%, sertaconazole 2% (Ertaczo). שיעור הריפוי שלהם נמוך במעט (65-75%) ומשך הטיפול ארוך יותר, 4-6 שבועות. Tolnaftate 1% הוא תכשיר היסטורי שעדיין מועיל למניעה.
טיפול פומי — קו שני
| תרופה | מינון | משך | שיעור ריפוי |
|---|---|---|---|
| Terbinafine | 250 mg ליום | שבועיים | ~85% |
| Itraconazole (pulse) | 200 mg פעמיים ביום | שבוע אחד | ~75% |
| Fluconazole | 150 mg פעם בשבוע | 4-6 שבועות | ~70% |
בטיחות ואינטראקציות
Terbinafine מעכב CYP2D6, ולכן זהירות עם חוסמי בטא (metoprolol, propranolol), עם נוגדי דיכאון tricyclics ו-SSRIs מסוימים, ועם פלקאיניד. בדיקת תפקודי כבד (LFT) בסיסית לפני התחלת הטיפול, וחזרה אחרי 4-6 שבועות אם הטיפול מתארך.
Itraconazole מעכב CYP3A4 בעוצמה גבוהה, ולכן אסור לשלבו עם סטטינים מסוימים (simvastatin, lovastatin), עם חוסמי תעלות סידן ועם תרופות אנטי-אריתמיות. הוא דורש קיבה חומצית לספיגה, ולכן אין להעבירו עם מעכבי משאבת פרוטונים.
בחולי סוכרת הסף לטיפול פומי נמוך יותר: סדקים עמוקים, הסתננות חיידקית או נוירופתיה תחושתית מצדיקים מעבר מהיר לטרבינפין פומי כדי לחתוך את הסיכון לצלוליטיס. אצל קשישים עם תפקוד כבדי גבולי, fluconazole שבועי לעיתים בטוח יותר.
זן עמיד לטרבינפין: Trichophyton indotineae
מאז 2017 מתפשט מהודו זן דרמטופיטי חדש, Trichophyton indotineae, שכבר עקף את T. rubrum כגורם השכיח בתת-היבשת ההודית. הזן נושא מוטציות בגן סקוואלן אפוקסידאז (SQLE) שמקנות לו עמידות לטרבינפין, וכ-80% מהבדידים מראים MIC גבוה כך שמינון פומי תקני נכשל. פטרת אגרסיבית ומגרדת שאינה משתפרת אחרי קורס טרבינפין מלא שניתן נכון היא דגל אדום לזן עמיד. הטיפול שעובד הוא איטרקונאזול 200 מ"ג ליום ל-4 עד 12 שבועות, ואישור העמידות נעשה בבדיקת רגישות מעבדתית.
למה זה חוזר: מקורות סמויים ופרוטוקול מניעה רב-שלבי
שיעור החזרה של פטרת כף רגל אחרי טיפול מקומי לבדו עומד על 25-40% בשנה הראשונה. הסיבה אינה כשל של הקרם אלא מקורות זיהום סמויים שמדביקים את העור שוב אחרי שהפטרייה נכחדה ממנו. מי שמטפל בעור בלי לטפל במקורות מקבל מעגל אינסופי.
המקורות הסמויים
- ציפורניים נגועות (Onychomycosis) — מאגר מספר אחד. Sigurgeirsson וחב' הראו ב-Cochrane (2010) שטיפול בציפורניים מוריד את שיעור הזיהום החוזר של העור באופן משמעותי. ציפורן עבה, צהבהבה או פריכה דורשת תרבית, ובמקרה חיובי טיפול פומי של 12 שבועות בטרבינפין. ללא טיפול בציפורן, שיעור החזרה של פטרת הרגל עומד על כ-40% בשנה הראשונה לפי אותה סקירה.
- פטרת מפשעה (Tinea cruris) במקביל — אותו T. rubrum, מעבר דרך המגבת אחרי המקלחת. טיפול בו זמני בשני האזורים מונע הדבקה הדדית.
- נעליים מזוהמות — ספורי הפטרייה שורדים במשך חודשים בתוך הסוליה הפנימית. עבודתו של Ghannoum משנת 2012 הראתה שמכשירי UV ייעודיים לסניטציה של נעליים (DermaShoe ודומיו) מורידים את העומס הפטרייתי ב-90% תוך 15 דקות, ומפחיתים חזרה.
- גרביים — גרבי כותנה סופגות זיעה ושומרות אותה צמודה לעור. בדים סינתטיים מודרניים שמרחיקים לחות (moisture-wicking polyester, merino wool) מורידים את ה-pH ואת הלחות שהפטרייה צריכה.
- רצפת המקלחת בבית ושפת הבריכה — אותם משטחים שגורמים להדבקה הראשונה גורמים לחזרה.
פירמידת המניעה
- ייבוש קפדני של הרגליים, עם דגש על המרווחים בין האצבעות, אחרי כל מקלחת ואחרי חזרה מבריכה.
- אבקת רגליים אנטי-פטרייתית: miconazole 2% או tolnaftate 1% בנעליים ובגרביים בעונה החמה.
- הליכה יחפה או בכפכפים פתוחים בבית, כדי לאוורר את עור הרגל לאורך היום.
- החלפת זוגות נעליים: ללבוש זוג ביום, להשאיר את הזוג השני להתאוורר 48 שעות.
- כביסה של גרביים ב-60 מעלות לפחות, או בתוסף חומרי הלבנה לבדים צבעוניים.
- טיפול בחיות מחמד במקרים של זיהום ב-T. mentagrophytes או ב-M. canis. וטרינר מבצע תרבית מהפרווה.
- טיפול אסימפטומטי לבן זוג או לבני משפחה שמשתפים מקלחת בחזרות תכופות.
אחזקה אחרי ריפוי ראשוני
למטופלים עם שתי התקפים או יותר בשנה, מריחת terbinafine cream פעם בשבוע על כפות הרגליים לאחר ההחלמה הראשונית מתפקדת כפרופילקסיס יעיל. גישה זו, ביחד עם טיפול במאגר הציפורן, מורידה את שיעור החזרה אל מתחת ל-10% בשנה הראשונה במחקרי Sigurgeirsson.
שאלות נפוצות
כמה זמן נמשך הטיפול?
עד ארבעה שבועות של מריחה רצופה, גם אם העור נראה בריא קודם. הפסקה מוקדמת היא הסיבה השכיחה לחזרת הזיהום.
האם פטרת כף הרגל מדבקת?
כן. היא עוברת דרך רצפות רטובות, מגבות וגרביים משותפים. בבית עם אדם נגוע מומלץ להקפיד על נעלי בית ועל מגבות אישיות.
מתי נדרשת אנטיביוטיקה?
כשמצטרף זיהום חיידקי: אדמומיות מתפשטת, נפיחות, חום מקומי או ריח רע. האנטיביוטיקה מטפלת בחיידק, ובמקביל ממשיכים בטיפול האנטי-פטרייתי.
טיפלתי והפטרת חזרה. למה?
שתי פרצות שכיחות: הפסקת הקרם מוקדם מדי וציפורן נגועה שלא טופלה. גם נעליים שלא אווררו בין שימוש לשימוש מחזירות את הזיהום.
איזו משחה מתאימה לפטרת כף הרגל?
קרמים נוגדי פטריות ללא מרשם המכילים טרבינאפין, קלוטרימזול או מיקונאזול יעילים בצורה הבין-אצבעית. בצורת המוקסין שמכסה את כל כף הרגל לעיתים נדרש טיפול פומי בנוסף.
האם פטרת כף הרגל יכולה לעבור לציפורניים?
כן, וזה שכיח. הפטרת מתפשטת אל ציפורני הרגל וגורמת להתעבות והצהבה. פטרת ציפורניים כמעט אינה מגיבה לקרם ודורשת טיפול ממושך, לעיתים פומי.
איך מבדילים בין פטרת כף הרגל ליובש או אקזמה?
כשהקילוף מכסה את כל כף הרגל בצורה סימטרית או לא משתפר אחרי שבועיים-שלושה של טיפול נכון, ייתכן שמדובר באקזמה או פסוריאזיס. בדיקת גירוד עור אצל רופא עור מבדילה ביניהן.
האם אפשר להידבק בפטרת כף הרגל ממקלחת ציבורית?
כן. הפטרת שורדת על רצפות רטובות בבריכות, מקלחות ציבוריות וחדרי הלבשה. הליכה עם כפכפים וייבוש הרגליים מצמצמים את הסיכון.
המידע בעמוד נכתב ונבדק בידי ד"ר מאיר באבאיב · עדכון אחרון: יולי 2026